הייתי כנראה אחד התלמידים הגרועים ביותר שאי פעם חבשו את ספסלי בית הספר האזורי ביפעת. הממוצע שלי בתעודת המחצית של כיתה יא' היה על גבול החד ספרתי, וגם המספר הזה היה גבוה יותר ממספר השיעורים אליהם נכנסתי בפועל במהלך ארבעת החודשים הראשונים של שנת הלימודים ההיא.
אבל ביום ההורים של אותה מחצית, אחרי שההורים שלי סיימו לקבור את עצמם כמה פעמים, ניגש לאבא שלי מנהל בית הספר ואמר לו- "יש לך אחלה ילד, מתישהו גם הוא יגלה את זה". אמר, קרץ והלך.
וזה כל מה שהיינו צריכים.
אם הייתי רוצה להגדיר את מהותו של יום ההורים ברוב מוסדות החינוך בהם שהיתי, חנכתי, לימדתי, ניהלתי, למדתי, ביקרתי וצפיתי, אז הנה: בשבועות הקרובים שוב יצעדו הורים מותשים וחוששים לכיתות בהם יושבים מורים מותשים וחוששים. לא ייאמן כיצד כל כך הרבה אנשים מבוגרים, מורים והורים יחד, מצליחים לייצר מתח, פחד ואפילו אימה, לקראת מפגש פשוט שבהם הם ידברו על איש אחד קטן שאותו הם כל כך אוהבים- הילד\התלמיד. וזה קטע. קטע מעציב וגם מעצבן. כי מחנכים באמת אוהבים תלמידים, וההורים בטח. אז למה יום ההורים נשאר צרוב לנו, גם כהורים וגם כמורים כאירוע לא נעים?
יש הרבה סיבות. ובכל זאת, אפשר גם אחרת, ויש לא מעט בתי ספר שכבר שנים מוציאים הורים, תלמידים ומורים שמחים גאים ומועצמים מימי הורים. הנה כמה טיפים שאספתי במהלך הזמן (בלשון זכר לשם הנוחות בלבד).
להורים:
- הכל בסדר. יש לכם ילד נפלא. שום דבר לא ישנה את זה. אתם אוהבים אותו והוא במצב לא נעים כרגע, פי אלף לא נעים מאשר איך שאתם מרגישים.
- יש לכם מזל, קיבלתם את המורה הכי טוב בעולם. וגם אם אתם יודעים שלא, וגם הוא יודע שלא, עדיין הוא ואתם יחד בסרט הזה, עכשיו תבחרו.
- אל תהיו שיפוטיים כפי עצמכם, כלפי הילד וכלפי המורה. שאלו שאלות בירור, אבל שימו לב שכל אחד שומע את מה שהוא רוצה לשמוע.
- נהלו שיחה מקדימה עם הילד, מקצוע מקצוע. גם אם יש לכם המון מה לומר על המורה הזה ועל המורה ההוא, יום הורים הוא לא זמן להראות מי צודק, אבל זו אחלה הזדמנות ללמוד על איך הילד שלכם רואה את העולם.
- תגיעו ליום הורים. אם יש לכם כנס חשוב מאד באותו היום או מילואים, או תור לרופא, התנצלו כבר עכשיו מעומק הלב ונסו לתאם מועד אחר עם המורה. הם עם הילד שלכם כל יום, זה בסדר גמור שתקדישו להם גם רבע שעה.
למורים:
- נא לעמוד בזמנים. אם ההורה של הילד ההוא מהשורה השנייה יחכה יותר משעתיים בתור, ממש לא יעניין אותו לשמוע כמה את אוהבת את הבן שלו.
- לפני שאתם מדברים על החלק הלימודי, אנא מכם התעניינו בקשר למצבו החברתי והרגשי אחר הצהריים. החינוך הוא חוויה משותפת. דברו יותר זמן על אופיו, חבריו, תחביביו מאשר על ציוניו.
- אל תשתעבדו למשו"ב או לכל מערכת שליטה אחרת שבית הספר צייד אתכם בה. בטח ובטח אל תנהלו את השיחה כאשר עיניכם תקועת על צג המחשב. היזכרו איך הרגשתם בפעם האחרונה שבאתם לרופא ולקח לו רבע שעה עד שהוא הסתכל לכם בעיניים. אם אין לכם כלים לכך, עדיף שלא לדבר על הילד אלא לחשוף את ההורים לתוכן הנלמד בכיתה, להציג עבודות, לשתף בתהליכים ולשאול את הילד איך הולך לו.
- כל הורה בטוח שהילד שלו נפלא. אין דבר טוב יותר לעשות מאשר לתת עובדות שיתמכו בכך. תתחילו משם.
- שימו הכל בפרופורציות. אפשר להגיד "קשה לנו עם ההתנהגות שלו", או אפילו "אני מרגיש שלפעמים אני לא מצליח לתת לו מענה מלא". אבל המשפט הבא צריך להיות "אבל אני מבטיח שתמיד אנסה, ושאני זוכר שהוא באמת רק ילד".
- אל תהיו שיפוטיים. תנו את הנתונים, אבל התוו את העתיד האפשרי.
- שתפו את הילד בהכנות ליום ההורים, אפשר להקליט אותו, אפשר לבקש ממנו לתת הערכה עצמית, אפשר אפילו, רחמנא ליצלן, לבקש שהוא יוביל את יום ההורים, ובמקום שהמשפחה תעלה לרגל למורים, המורים יעברו בין התלמידים.
- אין דבר כזה "אני בסך הכל מורה מקצועי שמכיר את הילד שעה בשבוע ולכן חבל על הזמן שלי עם ההורים". בדיוק ההיפך- אולי דווקא אתה תאיר נקודה שאף אחד אחר לא ראה?
- במועצה הפדגוגית המקדימה שימו לב לכך שאם ילד אחד נראה "אדום לחלוטין", היינו כל ציוניו קשים לצפייה, אולי עדיף לחשוב על מתכונת אחרת מאשר להעביר את ההורים והילד בין המורים?
- ולהיפך- גם הילד "המושלם" צריך לשמוע דברים חדשים. המשפט "משעמם לדבר עליו כי הוא מוצלח כל כך" נחקק ללא מעט ילדים מצליחים עמוק בלב.
- שימו קצת סוכריות על השולחן, חייכו, ספרו על עצמכם, תיהנו מהיום הזה.
- תכינו משפט אחד שאתם רוצים שהמשפחה תצא איתו מהשיחה שלכם איתה. כל היתר יישכח מיד. המשפט הזה ייחקק. כמו אצלי.
