חכו עוד רגע עם הבחירות. לא הכול מוכן עדיין. נתניהו מבשל את הארוחה, הניחוחות כבר עולים מן המטבח, אבל עדיין לא הגיע הזמן. ראשית, נתניהו חייב לתפוס קצת מרחק מהכישלון מול חמאס בעזה. שנית, וחשוב יותר, כמו לכל ארוחה טובה כך גם לבחירות אי אפשר לגשת בלי הכנה; צריך להגיש לפניהן מתאבן שיבטיח את הצלחתן. את המתאבן לבחירות הבאות יגיש לנו דונלד טראמפ, ויש לו שם אקזוטי: עסקת המאה.
כמה ידיעות שפורסמו בימי המשבר הפוליטי, שלכאורה לא היו קשורות לליבתו, צדו את עיניי. אחת מהן הייתה זו: "מקור מדיני אמר שהקדמת הבחירות תוביל לדחייה בפרסום תוכנית הממשל האמריקני לחידוש המגעים בין ישראל לפלסטינים. הוא הוסיף שישראל העבירה לבכירים בממשל האמריקני מסרים שלפיהם נכון יותר לפרסם את 'תוכנית המאה' רק לאחר כינון ממשלה חדשה בישראל". קצת מוזר. וכי האמריקנים אינם מבינים לבד שאם מדינת ישראל נקלעה לבחירות בזק לא צפויות ולא מתוכננות, עליהם להמתין עם התוכנית עד להקמתה של ממשלה חדשה? התיאום הזה אומר דרשני.
ועוד אחת: "טראמפ יכנס ישיבה מכרעת על 'תוכנית המאה', בנוכחות מזכיר המדינה מייק פומפאו, היועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון, יועצו הבכיר של הנשיא ג'ארד קושנר, השליח האמריקני למזרח התיכון ג'ייסון גרינבלט ושגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן". מה קרה פתאום? מה הבהילות? מדוע דווקא עכשיו? גם סגן הנשיא מייק פנס השתתף בישיבה. כולם היו שם.
נראה לי שלא צריך למהר לקנות את דבריו של נתניהו על ש"אנחנו באחת התקופות הביטחוניות המורכבות ביותר, ובתקופה כזאת לא מפילים ממשלה". מה יום מיומיים? אנחנו תמיד במצב ביטחוני מורכב. ליבי אומר לי, ואין לי סימוכין לכך ורק ימים יגידו אם צדקתי, שנתניהו לא רצה בהפלת הממשלה לפני כשבועיים לא רק כדי להימנע מקישור הבחירות לכישלון בעזה. הוא תכנן עם האמריקנים קדימון אחר לבחירות, קדימון שהיה אמור לקבוע את נושאם המרכזי: עסקת המאה. הידיעה האמורה מפי "גורם בכיר", שישראל ביקשה לדחות את פרסום התוכנית, מעידה שהתכנון היה להציג אותה לפני הבחירות, אפילו לפני ההכרזה עליהן, כדי שהיא תעמוד ברקע והיא תהיה הנושא.
כבר נכתב כאן בעבר: עסקת המאה היא התוכנית של נתניהו, לא של טראמפ. בשביל טראמפ, וכל שכן בשביל אנשי צוותו המנויים למעלה, נתניהו הוא בבחינת אורים ותומים. טראמפ נתן ליועציו צ'ק פתוח והם ישבו סביב נתניהו וגיבשו בהדרכתו את התוכנית. המתווה ברור: "מדינה מינוס", כשהאחריות הביטחונית עד הירדן בידי ישראל; גיבוי אמריקני מוחלט; והחידוש: תמיכה של מדינות ערב "המתונות", כולל סעודיה ונסיכויות המפרץ, שתפעלנה על אבו־מאזן "לחץ פיזי מתון" לקבל את העסקה. לכן, בין השאר, טראמפ שומר על הנסיך הסעודי מכל משמר. לכן נתניהו מקיים בעת האחרונה סבב ביקורים בנסיכויות.
לנתניהו ולממשל בארה"ב חשוב להגיש את התוכנית לפני שיוכרז כאן על הבחירות, כדי שהדבר לא ייראה חלילה כהתערבות בפוליטיקה הפנימית הישראלית. לכן הפלה מוקדמת של הממשלה הייתה משבשת את תוכניתם. מבחינת האמריקנים מהלך כזה אינו הכפפת "השלום" לאינטרסים פוליטיים. ההפך, מבחינתם רק נתניהו, לאור מעמדו הבינלאומי, כוחו הפוליטי, סמכותו וניסיונו הרב, יוכל להוציא את העסקה לפועל. רק הוא יגייס למענה תמיכה רחבה בישראל.
נתניהו יבוא ערב הבחירות לציבור עם התוכנית הזאת, ויבקש מהציבור מנדט לו עצמו ולתוכניתו, כדי "לא להחמיץ את ההזדמנות ההיסטורית". הדבר יוצג כמשאל עם. זה יהיה מט מושלם לכל מי שפיתח כאן יומרות לרשת אותו, מלפיד שמאלה. נתניהו ירסק אותם. הם לא יוכלו לצאת נגד המהלך, והוא יזוהה איתו לחלוטין.
בינתיים, כפי שנראה השבוע בין השאר בפרשת "חוק הנאמנות בתרבות", נתניהו נותן לקואליציה שלו לגסוס. הוא עושה הכול כדי שכולם יבינו שאי אפשר להמשיך כך. בבוא הזמן, אחרי פרסום תוכנית השלום, הוא ייתן לקואליציה הזאת עוד שבועיים־שלושה, יפרק אותה ויכריז על בחירות. יועיל לו מאוד, אגב, הן מבחינת הנושא והן מבחינת העיתוי, אם עצם פרסום התוכנית וקבלתה – עם "ההסתייגויות המתבקשות", כמובן – יביא את הבית היהודי להפיל את הממשלה.
והייתה עוד ידיעה במהלך המשבר. היה רגע שבו נתניהו היה נכון לכאורה לתת לבנט את תיק הביטחון, "בתנאי שלא יפרק את הממשלה עד סוף הקדנציה". תנאי מוזר. מה בדיוק מבשל נתניהו שעלול לגרום לבנט לפרוש מן הממשלה כשהוא בתפקיד הנכסף של שר הביטחון. התסריט האמור, שאני לא חותם עליו במאה אחוז אלא רק מעלה אותו כאפשרות וחומר למחשבה, נותן תשובה גם לשאלה הזאת.
