ביום חג ההודיה ערך הנשיא דונלד טראמפ מסיבת עיתונאים מצולמת באתר הנופש שלו בפלורידה. לא במפתיע, הוא נשאל מדוע הוא ממשיך לתמוך בנסיך הכתר של ערב הסעודית, מוחמד בן־סלמאן, אף שה־CIA מאמין שהוא הורה אישית על רצח עיתונאי הוושינגטון פוסט ג'מאל חשוקג'י.
טראמפ הגיב לדברים בהתאם לגישת "אמריקה תחילה" שהוא מקדם. ערב הסעודית מוציאה מיליארדי דולרים על ציוד צבאי ומוצרי טכנולוגיה אמריקניים, ויוצרת "מאות אלפי משרות" לאמריקנים. הסעודים, לבקשת הנשיא, שמרו על מחירי נפט נמוכים, וכך מנעו משבר כלכלי ואפשרו למכוניות אמריקניות להמשיך לנסוע. טראמפ גם הציג את ערב הסעודית כבעלת ברית נחוצה לארה"ב, ושותפה למאמץ להכלת התוקפנות האיראנית.
ואז הוא הוסיף טיעון חדש ולא צפוי להגנתו על מוחמד בן־סלמאן: "אם אתם מסתכלים על ישראל, ישראל הייתה בצרות צרורות בלי ערב הסעודית".
בירושלים היו סקפטיים. ישראל אינה מחשיבה את ערב הסעודית לשותפה נחוצה לביטחונה הלאומי שלה. לממלכה אין תפקיד מרכזי בעימות עם האיומים המידיים ביותר על ישראל – חמאס בעזה וחיזבאללה בלבנון – והתכנון בצבא הישראלי לא לוקח בחשבון, ובוודאי לא צריך, את עזרתם של הסעודים במקרה של התלקחות מול איראן.
כן, שתי המדינות חולקות מטרה משותפת – הבסת ההתפשטות האיראנית. אך מערכת היחסים ביניהן – שלעת עתה מתנהלת בשקט ותלויה באינטרסים בלבד – הייתה קיימת לפני בן־סלמאן, ותמשיך להתקיים כל עוד לשתי המדינות יש מטרה משותפת.
אין הכוונה שישראל אינה מעריכה את מערכת היחסים הבלתי רשמית שלה עם ערב הסעודית, או את תפקידו של בן־סלמאן בטיפוחה. דלתות נפתחות בפני ישראל לכל אורך חצי האי ערב. ראש הממשלה בנימין נתניהו פרץ דרך כשביקר בעומאן, שני שרי ממשלה ישראלים ביקרו באבו־דאבי ובדובאי, ובחריין עשויה להיות הבאה בתור בתוכנית הנסיעות של נתניהו. הביקורים האלו לא היו אפשריים בלא ברכתה של ערב־הסעודית, ובפרט של המלך סלמאן והבן החביב עליו ביותר.
נתניהו רואה את היציבות במנהיגות הסעודית כחיובית לארצו. לכן, לאחר שהכריז על רצח חשוקג'י כ"נוראי", המליץ לטראמפ לתמוך בנסיך הכתר. הוא טען שארה"ב אינה יכולה להנדס שינוי בארמון בריאד. אייזנהאואר נהג בשיטה הזאת באיראן ב־1953, וארה"ב עוד סובלת מזעזועים כתוצאה מכך.
בית המלוכה הסעודי אינו שקוף, אך אין סימן שנסיך הכתר נמצא בסכנה של מהפכה שלטונית. יריבו לשעבר של בן־סלמאן, ראש המודיעין הסעודי לשעבר טורקי אל־פייסל, אמר ל־AP שהמלך סלמאן ובנו נהנים מ"תמיכה יוצאת דופן" מבית. סימן אמין יותר הוא נסיעתו של בן־סלמאן השבוע לאיחוד האמירויות, בחריין, מצרים ותוניסיה. אוטוקרטים בסכנה אינם נוטים לעזוב את ביתם.
בן־סלמאן נחת בבואנוס־איירס, שם ישתתף בפסגת G־20. אף שטראמפ אינו מתכנן פגישה רשמית איתו, ייתכן שהוא שוב ייאלץ להגן על הנסיך. הוא יפרוס את טענות ה"אמריקה תחילה" שלו, אבל הן לא ישכנעו את המתנגדים לנשיא. הטענות אינן פועלות אפילו בקרב מנהיגים רפובליקנים, כמו הסנאטור לינדזי גראהם שרוצה שהקונגרס ידרוש דין וחשבון מוסרי מבן־סלמאן.
ישראל היא מילת קסם בקרב ה"בייס" האוונגליסטי הרפובליקני. ייתכן שזו הסיבה שטראמפ זרק אותה לסלט הטיעונים שהכין בחג ההודיה. זה גם יסביר מדוע הוא העלה השבוע את ישראל כסיבה להשארת כוחות אמריקניים במזרח התיכון. הוא לא צריך לדאוג מתשובה תקיפה מצד ישראל. לנתניהו אין סיבה להביך את טראמפ, להכעיס את בן־סלמאן או להימשך לדרמה מיותרת בסוגיית רצח חשוקג'י. אך המנהיג הישראלי יודע היטב שמדינתו לא תהיה ב"צרות גדולות" אם טראמפ לא יעמוד לצד בן־סלמאן.
