בעימותים הרבים שהיו לי עם אנשי שמאל בימי חיי חזרה ועלתה הדרישה: "טפלו בעשבים השוטים שלכם". יש שהגדילו לעשות והסבירו: "זה לטובתכם, הם גורמים לכם נזק". האמפתיה הזאת לא ריגשה אותי מעולם, היא רק עצבנה; האם אי פעם נאמר לתושבי גן־שמואל, "הסגירו את המאפיונרים שלכם, זה מוציא שם רע ליישוב"? האם אמרו לתושבי רמת־גן לטפל במתחולל במתחם הבורסה בשעות הלילה?
נזכרתי בזה השבוע בגלל סיפור המנהל האזרחי ויצהר. בתאגיד השידור "כאן" נחשף מסמך פנימי שכתבה קצינה במנהל, ובו היא דורשת להפסיק את הסיוע האזרחי ליישוב יצהר, בגלל פגיעה בכוחות הביטחון בידי תושבים מהמאחזים הסמוכים לו. "לא ניתן לטפל ביישוב יצהר במוסר כפול", היא כותבת לעמיתיה. "לא ייתכן שגורמי צה"ל הבכירים ביותר מבקשים להסדיר ולסייע (ליישוב) תוך התעלמות בוטה ממעשי תושבי המאחזים שכוללים פגיעה בכוחות הביטחון".
אני רוצה להקדים ולומר שני דברים. ראשית, המנהל האזרחי אמון על פעילות אזרחית של ממשלת ישראל ביו"ש, והוא המשרד לאיכות הסביבה, מאשר תוכניות הבנייה והגוף המופקד על ההוראה להרוס מבנים. הוא אמון על המים, הביוב, החשמל, מתקני הטיפול בשפכים, סגירות המרפסת, הפיקוח על שמורות הטבע, כניסת הפועלים הפלסטינים לעבודה ביישובים, ועוד ועוד. שנית, פגיעה בחיילי צה"ל עושה לי בחילה פיזית ממש, שחלילה לא ישתמע אחרת.
נחזור לעניין עצמו: קצינה במנהל, שלא יכולה לשאת יותר את הפגיעה בגלגלי המכוניות של פקחי המנהל שמגיעים ליצהר כדי לחלק צווי הריסה למבנים לא חוקיים, ממליצה לשבור את הכלים ולהטיל עיצומים על כל היישוב. מה שנקרא פעם "עונש קולקטיבי". רוצים קו חשמל? קפצו לי. רוצים מפעל טיהור שפכים? שכחו מזה. רוצים עוד כיתת גן? חפשו את החברים שלכם. עד שתבערו את הרע מקרבכם, מדינת ישראל – שאני נציגתה עלי האדמות הכבושות – לא רואה אתכם ממטר. קאפיש?
מה הקשר? אין קשר. זה כמו שמישהו יחליט שבגלל שבכפר קאסם יש התנכלות לשוטרים אז לא מפנים שם יותר את הזבל. לכאורה זה יכול לעבוד: לציבור יימאס לחיות במזבלה, והוא יסגיר את הפושעים. אבל זה לא עובד ככה. מי שאמורה לתפוס את הפושעים היא המשטרה. אין קשר לזבל.
הסיבה האמיתית להולדת המסמך הזה היא סלילת נתיב עוקף מנהל שהוציא את הגברת הנכבדה מדעתה: לפני כמה ימים נערך סיור ביצהר בהשתתפות קובי אלירז, עוזר שר הביטחון לענייני התיישבות, וסגן השר אלי בן־דהן. בסיור הזה הופעל שיקול דעת בכל הנוגע לצווי הריסת מבנים. סיור כזה מאיין את האיומים של המנהל נגד היישוב. אין לו כוח מולו.
במנהל השתוללו, והתלוננו לפני לשכת השר על המשך הקשר עם היישוב בזמן שצמיגי מכוניות הפקחים הבאים ליישוב מנוקבים. בתגובה הצהיר מח"ט שומרון כי הקשר עם ועד היישוב יצהר מצוין, והוא רואה בו שותף. ואז בא המכתב.
כל כך הרבה דברים המנהל האזרחי לא מבין. קודם כול, הוא לא גוף מחנך. פשוט לא. הוא לא יכול לנקוט סנקציות רק כי לא מוצאת חן בעיניו ההתנהגות של מישהו. דבר שני: עונש קולקטיבי? באמת? בזמן שהמנהל נמנע מהטלת עונש כזה על האוכלוסייה הפלסטינית (שהיא איום ממשי, בניגוד לנקר בגלגל)?
דבר שלישי: המנהל עובד אצלנו. זו אולי הפעם הראשונה שאנשיו קוראים את זה, אבל המנהל האזרחי משרת אותנו, אזרחי המדינה, ולא הפוך. גם אם אנשי המנהל לובשים מדים, אנחנו לא פקודיהם ולא נסתדר בשלשות לפקודתם, אלא ההפך, או לפחות אמור להיות ההפך. השירות שמקבלת האוכלוסייה האזרחית, יהודית וערבית כאחת, הוא לא פחות ממחפיר. מכיוון שהנקודה הזאת לא הובהרה לקצינה דנן, היא חשבה שלגיטימי לכתוב מכתב כזה.
בכירים במועצה האזורית שומרון סיפרו לי שלא ייתנו לתפוח הרקוב הספציפי הזה לפגוע ביחסים הטובים שיש למועצה עם המנהל, שיש בו אנשים טובים. מדובר בשוליים, הם אמרו, כמו ביצהר. עם הרוב יש להמשיך לנהוג בהגינות. כמו עם יצהר.
