שאלת הופעתה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורכת הדין דינה זילבר, בוועדות הכנסת, מעוררת כמובן גם שאלות משפטיות, וגם שאלות ציבוריות פוליטיות. בתחום המשפטי, אין ספק ששרת המשפטים איילת שקד צודקת, ואת עמדתו של מנדלבליט אין שום דרך להצדיק ואין בה דבר מלבד התקרנפות של חבר לגילדה.
תקנון הכנסת, כמו גם עקרונות יסוד הקבועים ב'חוק יסוד: הממשלה' קובעים במפורש שייצוג הממשלה בפני הכנסת הוא עניין של שרי הממשלה. ליועץ המשפטי לממשלה אין שום מעמד בתחום, וקביעתו, שלפיה הוא זה שיחליט מי יגיע לכנסת היא עבריינות משפטית, שמנדלבליט יכול להרשות לעצמו אך ורק בגלל שליטתו בהליכי המשמעת בשירות המדינה, תוך ניגוד עניינים אישי ומוסדי.
מלבד הוראות החוק, התקנון והשכל הישר, פעולותיהם של עו"ד זילבר ושל עו"ד מנדלבליט המגבה אותה, מנוגדות להנחיות היועץ המשפטי לממשלה בעצמו, הקובעות שלאף גורם ממשלתי, ואפילו לא לשרים וסגני שרים, אסור להביע בפני וועדה בכנסת עמדה המנוגדת להחלטות הממשלה. מנדלבליט הפר את האיסור הזה מספר פעמים, בעצמו ועל ידי שלוחיו, וכעת הוא ממשיך לעשות זאת.
אבל מי שלא מפספס אף הזדמנות לפספס הזדמנות, הם דווקא חברי הכנסת של האופוזיציה, ובמיוחד ראשי הוועדות, שלי יחימוביץ' ואיתן כבל. ככל הנראה עקב רצונם הקטנוני להביך את שרת המשפטים, הם פוגעים בבסיס של עקרון האחריות המשותפת של הממשלה ומונעים כל יכולת אפקטיבית של האופוזיציה והציבור, לבקר את הממשלה.
אותה אופוזיציה, שלעתים, בצדק רב, באה בטענות לממשלה על אוזלת ידה מול הפקידים ודורשת תוצאות, מספקת כעת לממשלה את התירוץ המושלם. אם חברי הכנסת מטעם האופוזיציה מוכנים לקבל מציאות של פקידים שאינם רואים את עצמם כפופים לדרג הנבחר, הם מוזמנים להביע אי אמון באותם פקידים כאשר הממשלה לא מתפקדת, אבל לא יכולה להיות להם כל טענה כלפי סיעות הקואליציה והשרים.
חוק יסוד הממשלה קובע ששרי הממשלה אחראים כלפי הכנסת. זה יהיה מגוחך ועצוב אם דווקא האופוזיציה תעניק לשרים פטור מאותה אחריות.
עו"ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה
