"מהלך היסטורי", "בשורה חברתית אדירה" – כך הגדירו השבוע במשרד הפנים את תחילת הפעלתה של הקרן לצמצום פערים ברשויות המקומיות. לכאורה מדובר בבשורה חברתית חשובה. הקרן אמורה להקצות תקציבים לרשויות החלשות במדינת ישראל, ולצמצם מעט את הפערים בינן ובין הרשויות החזקות. אלא שכשיורדים לפרטים מגלים שיש לא מעט רשויות חלשות שדווקא עומדות להיפגע כלכלית מהקמת הקרן, מה שמסביר את העובדה ששלושה ראשי רשויות בפריפריה שעמם דיברתי השבוע לא התלהבו, בלשון המעטה, מ"הבשורה החברתית" החדשה.
הקמת הקרן לצמצום פערים באה כתחליף לתקנת 'ערי עולים', תקנה היסטורית משנות החמישים שעם השנים יצרה עיוותים גדולים. התקנה קבעה שערים שהוגדרו קולטות עלייה רשאיות לגבות תעריף ארנונה מלא על נכסים של המדינה הנמצאים בתחומן, זאת בניגוד לשאר הרשויות שגובות מהמדינה תעריף ארנונה בשיעור מופחת של בין 30% ל־55%, בהתאם לסוג הנכס. התקנה הזאת הייתה שווה הרבה מאוד כסף. הארנונה העודפת שקיבלו 'ערי העולים' הגיעה לכמעט 400 מיליון שקל בשנה. האבסורד הוא שרשימת הערים והרשויות שהוגדרו ערי עולים נקבעה בשנות החמישים והשישים, ומאז לא עודכנה. הרשימה הישנה גרמה עוול לעשרות רשויות וגם הפסד למדינה.
על פי דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת שהוגש לוועדת העלייה והקליטה בשנת 2013, רמת־השרון למשל הרוויחה מהתואר 'עיר עולים' 16 מיליון שקלים בשנה שגבתה כתשלומי ארנונה ממבנים ממשלתיים, המועצה האזורית מרחבים הרוויחה מהתואר 21 מיליון בשנה, ומועצת באר־טוביה הרוויחה 9 מיליון. אלא ששלוש הרשויות הללו הרוויחו המון כסף מהגדרה שהן כבר מזמן לא יכולות להתהדר בה. ברמת־השרון יש כיום רק 3% עולים, ובמועצות האזוריות מרחבים ובאר־טוביה – שני אחוזים בלבד.
לעומתן, העיר בת־ים לא זכתה להגדרה 'עיר עולים' אף ששליש מאזרחיה עולים חדשים. אם הייתה זוכה להיקרא 'עיר עולים', הייתה בת־ים יכולה לגבות מהמדינה ארבעה מיליון שקלים נוספים בשנה על הנכסים הממשלתיים בתחומה. נתניה, שבה 27% עולים, איננה מוגדרת 'עיר עולים' וכתוצאה מכך הפסידה מדי שנה 5 מיליון שקלים. חדרה, שגם היא לא זכתה להיקרא 'עיר עולים' אף שלמעלה מרבע מתושביה עולים, הפסידה עשרה מיליון בשנה. מתוך 61 רשויות מקומיות שהוגדרו בשנות החמישים ערי עולים, ב־27 רשויות שיעור העולים נמוך כיום משיעור העולים הכללי בישראל, שעומד על 14%. בדו"ח נוסף של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, שהוגש לפני כשנה, נמצא ששליש מהרשויות שהוגדרו 'ערי עולים' נמצאות באשכולות 7־9, החזקים יחסית, במדד החברתי־כלכלי.
בעקבות עתירה לבג"ץ של עיריית נתניה והמלצה של היועמ"ש הקודם יהודה וינשטיין, החליטה הממשלה לבטל את ההסדר הקיים בעניין ערי עולים. על פי ההחלטה, כל הרשויות לא יוכלו לגבות יותר תשלום ארנונה מלא ממבני ממשלה וציבור, והכסף שייחסך למדינה יועבר לקרן מיוחדת לצמצום פערים ברשויות המקומיות. מכיוון שמדובר במהלך דרמטי של הסטת כחצי מיליארד שקלים, הוחלט שהוא לא ייעשה בבת אחת אלא בהדרגה, לאורך שמונה שנים. עד כאן הכול נשמע טוב ויפה, אך בפועל שינוי המדיניות כבר פוגע בערים בפריפריה שנהנו – במקרה שלהן בצדק – מהמנגנון של 'ערי עולים', וכעת נתונות בחוסר ודאות.
הבור לא יתמלא
דימונה למשל, שהייתה מוגדרת 'עיר עולים', מפסידה מההחלטה כבר השנה כשני מיליון שקלים שהייתה אמורה לגבות מנכסים ממשלתיים. בסופו של התהליך היא אמורה להפסיד כעשרים מיליון שקלים. מצפה־רמון עתידה להפסיד כשמונה מיליון שקלים. ירוחם זכתה רק בשנה האחרונה, לאחר מאבק עיקש, לקבל קרוב לשמונה מיליון שקלים מקריית ההדרכה החדשה שהוקמה בצומת הנגב. ההחלטה החדשה תצמצם את הארנונה שירוחם גובה מקריית ההדרכה באופן הדרגתי לכשלושה מיליון שקלים בלבד. בנוסף, על פי הסכם חלוקת הכנסות שחתמה ירוחם עם המועצה האזורית רמת־נגב היא אמורה לקבל ממנה מדי שנה כשני מיליון שקלים, אלא שביטול ההגדרה 'עיר עולים' גורם נזק כלכלי גדול למועצה האזורית רמת־נגב, שאינו מאפשר לה כעת להעביר את הסכומים שהיא אמורה להעביר לירוחם.
את הבעיות הללו אמורה לפתור לכאורה הקרן החדשה לצמצום פערים שהקים שר הפנים אריה דרעי, אלא שהתקציב שאיתו מתחילה הקרן לעבוד עומד על 140 מיליון שקלים בלבד, המחולקות בתקציב 2017 ללא פחות מ־183 רשויות חלשות. במשרדי הפנים והאוצר מבטיחים אמנם שתקציב הקרן יצמח בהדרגה עד לחצי מיליארד שקלים ב־2025, אבל ברשויות החלשות רואים בינתיים רק כיצד הכסף שכבר היה להם בידיים נלקח בהדרגה, תמורת הבטחות לתקציבים שאולי יגיעו בעתיד ואולי לא.
הבעיה המרכזית היא שהקרן שהוקמה מעמיקה את התלות של הרשויות החלשות בחסדי השלטון המרכזי. הכספים של הקרן אמורים אמנם להיות מחולקים בהתאם לקריטריונים שקופים כמו מצב סוציו־אקונומי, אחוז העולים בעיר, היקף השטחים המסחריים ועוד, אבל הקריטריונים יכולים להשתנות בהתאם למדיניות הממשלה והשר. בנוסף, אם המדינה תסתמך רק על הכספים שנלקחו מ'ערי העולים' ולא תוסיף תקציבים, הרבה 'ערי עולים' כמו דימונה, ירוחם ומצפה רמון, שהיו זכאיות בצדק להטבה שניתנה להם מתוקף ההגדרה, יקבלו מהקרן סכומים פחותים שלא יצליחו למלא את החור שנפער בתקציבם כתוצאה מהמהלך.
הארנונה ממתקנים ממשלתיים ובסיסים צבאיים היא במקרים רבים כבשת הרש של הרשויות החלשות. במצפה־רמון למשל היא 60% מהכנסות המועצה. הפתרון הצודק הוא להשאיר בידי הרשויות שזכאיות גם היום להגדרה 'עיר עולים' את היכולת לגבות ארנונה מלאה מהנכסים הממשלתיים שבתחומן, כדי שיהיו להן הכנסות עצמאיות וקבועות. הקרן החדשה שהקים שר הפנים יוצרת חוסר ודאות כלכלית בחלק מהרשויות החלשות, מעמיקה עוד יותר את התלות שלהן בתקציבי הממשלה, ומונעת מהן יציבות ועצמאות.
ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "המהלך ההיסטורי של הקמת קרן לצמצום פערים ברשויות המקומיות נועד במהותו לצמצום הפערים. הקרן משנה את המצב הקיים, שבו ערים מבוססות וחזקות נהנו מתקציבי מדינה בגין הגדרתן כערי עולים בלי כל קשר למציאות הנוכחית. הקרן צפויה לצמוח עד שנת 2025 לכדי חצי מיליארד שקלים, ולהקצות כספים לערים העומדות בקריטריונים, ובכך לשפות על אבדן הכנסותיהן בגין ביטול ערי עולים".
