האמת, קצת כואב לי על מרב מיכאלי. היא נורא מנסה להבין את הרשתות החברתיות אבל איכשהו זה לא בדיוק הולך לה. רק לפני חודש היא פרסמה בטוויטר סקר שנועד להביך את מדיניות ממשלת נתניהו. "במה הייתם משקיעים 60 מיליון שקלים?" עקצה בשאלה, והותירה מספר תשובות אפשריות: שיקום מערך החקלאות בעוטף עזה, הגדלת קצבאות הנכים, תחבורה ציבורית, מטוס לנתניהו.
גולשי הטוויטר, שמריחים דמגוגיה מקילומטר, החליטו להטריל את הסקר ו־69 אחוזים מהם סימנו את התשובה "מטוס לנתניהו". בתוך דקות ספורות היא הפכה לבדיחה היומית של הרשת. ועכשיו היא שוב מבצעת את אותה טעות. משוכנעת שסרטון עם מבט נוקב למצלמה יספיק בשביל לשכנע הורים חילונים שמתחת לאפם מתבצעת תוכנית אפלה ומחושבת היטב שמגייסת בנות שירות כדי להדית את ילדי ישראל.
מהדרך שבה מיכאלי מציגה את טענותיה, אפשר לטעות ולחשוב שמדובר באיזו המצאה חדשה של השר בנט. אבל מרכזים להעמקת יהדות בבתי ספר חילוניים קיימים מזה שנים. הם פעלו גם בתקופתם של שרי חינוך מהשמאל הקיצוני ביותר – שולמית אלוני, יוסי שריד ויולי תמיר. גם אז, אגב, ניסו לקצץ את התקציבים שניתנו לבנות השירות ולפעול להחליפן במורות מקצועיות מתוך בתי הספר שילמדו שיעורי יהדות במקומן, אבל בחלק גדול מהמקרים מנהלי בתי הספר בעצמם זרקו אותם מכל המדרגות. כך למשל הגיב מנהל בבית ספר ממלכתי לענת רוט, כששאלה מדוע הוא משתמש בשירותן של בנות השירות: "מורה למתמטיקה לא יכול ללמד ספרות ומורה לספרות לא יכול ללמד מתמטיקה. יהדות זה מקצוע, וצריך להכשיר את המורים להעביר יהדות. אם אתם רוצים לגדל דור של מורים ליהדות תתחילו להכשיר סטודנטים, אבל זה לוקח כמה שנים. עד שזה יקרה, אני מכניס את בנות השירות של המרכזים".
מרב מיכאלי נחושה להציג את מערך שיעורי היהדות של בנות השירות כיוזמה שמטרתה להחזיר בתשובה ילדים תמימים, אבל האמת היא שמבחינה היסטורית לפחות, מדובר בפלסטר. פלסטר שנועד לכסות על שנים של הזנחה חילונית בכל מה שנוגע ללימודי יהדות. דווקא במפלגת הבית היהודי, זו שמיכאלי כל כך מאשימה, היו מי ששיוועו לאנשים מהציבור החילוני שיעברו הכשרה כזאת. "בנות השירות של המרכזים לא באות במקומם של המורים", אמר בשעתו ח"כ זבולון אורלב לכתב אלישיב רייכנר, "המורים צריכים שעות הוראה כדי ללמד יהדות והמציאות היא שאין מורים ואין שעות. תסתובב באוניברסיטאות ובמכללות ותבדוק כמה סטודנטים חילונים לומדים יהדות ומתכוונים לעסוק בהוראתה. לא תמצא יותר משני מניינים. עשרים מורים ליהדות אינם מסוגלים לתת מענה".
יתרה מזאת – בנט עצמו מקדם תוכניות להכשרת מורים שילמדו שיעורי תרבות יהודית ברוח פלורליסטית דוגמת בארי, קרן תל"י, מארג ועוד, מתוך הבנה שעדיף שתלמידי הממלכתי יצרכו את המידע מהמורים שלהם ולא במיקור חוץ. ועדיין, ממניעים כאלו ואחרים, בין השאר של מסורות, זמינות, תקציבים או מיקום בפריפריה – ישנם בתי ספר שנעזרים באופציה של בנות השירות.
בואו נזכור שבנות השירות לא נכנסות בכוח לבתי הספר. המנהלים הם אלו שקוראים להן, הם אלו שמעדיפים אותן על פני האפשרויות האחרות, וראוי לשאול מאילו סיבות. אבל ח"כ מיכאלי לא מפנה את שאלותיה לחבריה החילונים, שהצמיחו כאן דור שלם של אנשים שאין להם שום עניין להתמקצע בלימודי יהדות, היא מפנה את הפוקוס לילדות בנות 18 שנקראו למלא את החסר. הן האשמות.
כמה מעמיקה הבדיקה שערכה בנושא? ובכן, שאלתי את הדוברת של מיכאלי וזו הייתה תשובתה: "המידע הגיע מארגון מולד ומהפורום החילוני" (די! באמת? שמישהו יחזיק לי את הלסת!). עוד הוסיפה הדוברת: "ח"כ מיכאלי קיבלה ושמעה עשרות עדויות מהורות והורים שפנו אליה. עדויות נוספות ורבות נמצאות אצל מולד והפורום החילוני שקיבלו פניות רבות גם מתלמידות ותלמידים. ארגון מולד ביצעו מספר תחקירים מעמיקים בבתי ספר (גם באמצעות שימוש במצלמות והקלטות) במהלכם תועדו עדויות של תלמידים והורים".
לא הגזמה ראשונה
האמת, אני מאמינה לח"כ מיכאלי, ואפילו לחברי מרכז מולד והפורום החילוני המוטים־מאוד־פוליטית, שיש דברים מסוימים בגו. ייתכן בהחלט שבנות שירות מסוימות חורגות מסמכותן בעת העברת התכנים, דבר שמצריך בדיקה ומחשבה וזהירות־יתר של המנחים בעת ההכשרה. אולם סביר יותר להניח שהדבר לא נעשה מתוך רצון להסית את ילדי ישראל כנגד הוריהם אלא מהסיבה הפשוטה – שמדובר בילדות בנות 18, שמביאות לעתים את עולמן הרוחני היישר מהאולפנה שבה הן למדו. ולילדות שכאלו מגיעה לכל הפחות מכסת הטעויות ההגיונית לגילן. גם מנהלים שנעזרים בבנות שירות במרכזים טיפוליים לוקחים בחשבון שהכשרתן היא מינימלית, ושהן עשויות לבצע טעויות מסוימות עם המטופלים. ובכל זאת הם הולכים על זה, כי בשקלול הסופי – בנות שירות לאומי הן כוח עבודה זול שתרומתן עולה על חסרונן.
הניסיון להציג מערך שלם של בנות שעוצרות שנה ולפעמים שנתיים מהחיים כדי למלא חוסר בחינוך, כאילו מדובר באיזו מזימה אפלה שמטרתה להחזיר ילדים בתשובה – הוא מגוחך. תגידו לי אתם – כמה חוזרים בתשובה יצא לכם לפגוש, שסיפרו שרגע ההארה שלהם התרחש בעקבות בת שירות שהגיעה להעביר שיעור בחגי ישראל?
אבל למרב מיכאלי יש נטייה להגזים. ועל פניו, גם עצלנות מסוימת בבדיקת המינונים. היא מסתמכת על שני ארגונים בעלי אג'נדה מוצהרת, שיש להם אינטרס מאוד ברור להעצים את הבהלה (ומצליחים בכך באופן די מרשים), ותציג את ממצאיהם כעובדות מוגמרות.
וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה. בשנת 2012, בעת שרצה לפריימריז, העניקה ריאיון ל־Ynet שבו סיפרה שיצאה לשנת שירות בירוחם, ובמהלכה נתקלה בתופעות של התעללות מצד התושבים יוצאי מרוקו כלפי התושבים יוצאי הודו בעיר. "יש בירוחם אוכלוסייה של הודים שלא העזו להוציא את האף מהבית בשעות היממה", טענה בריאיון, "הם היו הולכים צמוד לקירות בגלל שהמרוקאים הלבנים בעלי הבית היו מתעללים בהם". המחאה לא איחרה לבוא. עשרות מגיבים שהזדהו כתושבים מירוחם מחו על הטענות וטענו שאין להם מושג על מה הסתמכה מיכאלי בתיאורים הללו.
התגובות שלהם העלו את חשדי וביקשתי לברר עם תושב ירוחם כמה זמן מיכאלי בכלל שירתה בעיר, שבמהלכו הספיקה להגיע להתרשמויות כל כך נחרצות. הוא בירר עם שני תושבים ותיקים, שטענו שהיא שהתה שם מספר חודשים בלבד (לטענתם רק חודשיים־שלושה). גם אם זיכרונם מטעה אותם הם לכל הפחות בטוחים בדבר אחד – מיכאלי לא סיימה עד הסוף את שנת השירות בירוחם, ובכל זאת היא מציגה את עצמה במקומות רבים כמי שעשתה שם "שנת שירות". גם בהתכתבות ביני לבין הדוברת היא טענה תחילה שמדובר בשנת שירות, ורק לאחר שעומתה עם דברי התושבים הסכימה להודות שהיא פרשה לפני הסיום (ראו תגובה בסוף).
אז למרב מיכאלי יש נטייה להגזים, או לכל הפחות לא לדייק עד הסוף. גם בזמן השירות שלה ועל פניו – גם בתיאורי המציאות שלה. תושבי ירוחם יסכימו שבעבר הייתה קיימת מתיחות מסוימת בין התושבים יוצאי הודו לבין שאר העדות, אבל בטח לא כזו שהגיעה לממדים של התעללות מטרידה ושל הודים שמפחדים להסתובב ברחובות. סתם מתיחות בין־עדתית שקיימת בהרבה מקומות בארץ ומאפיינת ממשק בין אוכלוסיות שונות.
בין התעמלות ליהדות
ולסיום, כבוגרת החינוך הדתי, הרשו לי לשתף אתכם בסיפור על א', שהייתה המורה להתעמלות באולפנה שבה למדתי. א' הייתה הצוהר שלנו לעולם החילוני. היא לא היססה לפתוח את החימום עם שירים מאוד לא דתיים ברוחם, דוגמת "היט מי בייבי" של בריטני ספירס, פרוזן של מדונה, ו־Believe של שר.
למדו בבית הספר שלנו בנות של רבנים גדולים, דוסיות של ממש, ואני לא זוכרת שאף אחד מההורים שלהן זעק "געוואלד". להפך – הם אפילו קצת שמחו שבית הספר מאפשר לנו לטעום במשורה ממנעמי העולם החילוני. את הבגרות שלי במקצוע עשיתי לצלילי השיר "יעקב" של להקת ללדין – סוג של פרודיה על טקסט תנ"כי, לקול מחיאות הכפיים של הרבנית. רוב הבנות שיצאו מהאולפנה נשארו דתיות. ואם כמה מהן יצאו בשאלה זה קרה הרבה אחר כך, באוניברסיטה של החיים.
אז הבה נסכם כך – בדיוק כשם שמעוז המודרניות שהמורה א' פתחה באולם ההתעמלות שלה לא גרם לאף ילדה לנטוש את הדת בשעתו, כך גם חלקת היידישקייט של המרכזים להעמקת היהדות לא יהפכו אף ילד שמקבל חינוך חילוני טוב בביתו לחסיד ברסלב אדוק. ואם כמה מהם יחליטו בערוב הימים להתחזק או להתקרב לדת – זה לא יקרה בגלל כמה שיעורי זהות בבית הספר, אלא בגלל שההורים שלהם חינכו אותם להיות ילדים חושבים. וכשמחנכים ילד לחשוב, צריך לקחת בחשבון שלפעמים הוא יבחר לחשוב אחרת ממך.
מטעם חברת הכנסת מיכאלי נמסר בתגובה: "הניסיון להכפיש את ח"כ מיכאלי על שירות אזרחי שעשתה בהתנדבות מלאה בירוחם הוא מחפיר. הטענות על כך ששירתה שם חודשיים הן שגויות ושקריות. ח״כ מיכאלי שירתה שירות משמעותי ומלא עשייה בירוחם, אשר הסתיים זמן מה לפני סוף השנה. והעיקר – נזכיר שהשירות האזרחי הזה בהתנדבות היה בנוסף לכך שלאחר מכן שירתה שנתיים מלאות בצה״ל, ולא במקום שירות בצה"ל".
