משה צ'יקו אדרי בחוץ. הליך מינוי המפכ"ל ה-19 של מדינת ישראל נפתח שוב אתמול בלילה ונראה כאילו אזרחי ישראל זוכים לשידור חוזר של פרקים גרועים במיוחד בתולדות יכולות המשילות בישראל שנת 2018. אדרי החליט שהוא לא מעוניין לעבור את העינוי שעברו קודמיו כדי להיכנס לנעליים לא נוחות במיוחד במילא, השמצות על בסיס יומי, נבירה בעברו אחרי כל בדל מידע לא רלוונטי או יצירת עובדות מחדש, יש מאין. הוא ויתר, גל הירש עדיין בחקירות (שלוש שנים, כן?) ומפכ"ל אין.
גם רוני אלשיך, שסיים את תפקידו השבוע, זכה לקבלת פנים מכוערת במיוחד. "משיחיסט", "מאכזב" ומה לא. ב-2010 היה זה יוחנן דנינו שניסו לבלום. תחילה נדחה מינויו בשל בדיקות בעברו, לאחר מכן גם עתירה לבג"ץ הוגשה ונדחתה – ורק אז נסללה הדרך עבורו. דנינו ראה את התלאות שצפויות לו, לא ויתר ונכנס ללשכת המפכ"ל. ב-2015 היה זה הירש שסוכל. הוא תכנן להסתער על התפקיד אך זה לא עלה בידו. לכן אפשר להבין את אדרי, שאמר: "למה לי?!"
מה שקורה במטה הארצי של המשטרה בכל פעם שעולה סוגית מינויו של מפכ"ל חדש הוא לא פחות מטירוף מערכות. מצד אחד, יש צורך במינוי שוטר שמכיר את עבודת המשטרה מבפנים, כדי לתת לו את המושכות בהובלת המשטרה קדימה, אך מצד שני, כל מועמד מבפנים "זוכה" לטיפול מסור בשילוב שלל עדויות והדלפות שלא מאפשרות לו כניסה חלקה לתפקיד. תרבות ההדלפות שבה נגועה המשטרה לא החלה בתיקי נתניהו והיא לא עובדת רק נגד פוליטיקאים, היא בעיקר מסכלת את היכולת של הגוף הזה להתפתח מבפנים ולהצמיח מנהיגות.
לפני כארבע שנים נדרשו שמונה ניצבים לעזוב את הארגון בצל פרשות הטרדות מיניות לכאורה ולכתחילה הותירו בור מנהיגותי בגוף האמון על ביטחון הפנים של מדינת ישראל. בכל מקרה, המפסידים הכי גדולים מכל הסאגה המתמשכת הזו הם אנחנו, הציבור.
אי אפשר לבוא בטענות לשר לביטחון פנים על מינוי אם מי שממנה בסופו של דבר את המפכ"ל היא בכלל ועדה חיצונית ושופט, או בג"ץ. קשה להסכים כל פעם לקבל ברירת מחדל רק כי "התעורר חשד" ו"מראית עין" וכותרות בעיתונים. אדרי לא היה מושחת או עבריין הוא היה בן אדם עם עבר. כזה אגב יהיה גם הבא בתור, אם היועץ המשפטי לממשלה אישר את מועמדותו ולא מצא כל בעיה באופיו ועברו, הוא עבר פוליגרף ושניים מתוך ארבעה בוועדת גולדברג חשבו שהוא ראוי – אז איך פתאום זו גאווה גדולה לשלוח אותו הביתה?
ממשלת הימין מעלה לא פעם טענות על שלטון הפקידים והמשפטנים ומספקת אין ספור דוגמאות לכך. סיכולים של תוכניות מבית על ידי יועצים משפטיים, חוקים שנופלים בבג"ץ ותוכניות שנשארות במגירה מחשש לבית הדין הבינלאומי בהאג. מינוי המפכ"ל יכול להצטרף לרשימה הזו כדוגמה ללקיחת המושכות מנבחר הציבור לטובת ועדות. בתוך עשרה ימים יציג ארדן מועמד חדש לתפקיד, אם הוא לא ירצה לקחת סיכונים הוא יביא מישהו מחוץ למשטרה, אם ימצא עוד מישהו שמוכן להיכנס לקלחת הזו מבפנים – כנראה צפויה לנו עוד דרך ארוכה למינוי הבא.
