פייק ניוז. מי לא יודע להגות היום את צמד המילים הללו, שהפך לפופולרי במיוחד בשנתיים האחרונות, מאז עלה הנשיא טראמפ לשלטון. פייק ניוז פה, ופייק ניוז שם – נדמה שכולנו חיים במציאות מדומה שבה כולם משקרים לכולם כל היום. האמת היא שהמושג אולי חדש, אבל כיפוף נרטיבים והמצאת מציאות שהופכת מהר מאוד להיסטוריה מומצאת אינם בגדר דברים חדשים, וקיימים בערך מאז קין שרוצח את הבל ושואל מיד אחר כך את האלוהים – "השומר אחי אנוכי?"
למעשה, חג החנוכה שאותו אנו חוגגים בימים אלה ממש הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לפייק ניוז שהפך למסורת ולמציאות היסטורית שאיש כמעט אינו מסוגל, או יותר נכון רוצה, לחלוק עליה.
"נס פך השמן", שהוא-הוא הסיבה המופיעה בגמרא לכל היווצרותו של החג, בכלל לא מוזכר במקור הכי אמין שיש לנו מאותה תקופה, ספר מקבים. מה כן מופיע שם? חג הדומה מאוד במתכונתו לסוכות, כולל הקרבת קורבנות והתאספות במקדש לצורכי פולחן ותפילה. זו גם הסיבה שהחג נמשך שמונה ימים – בלי כל קשר לשמן שהספיק או לא הספיק, אלא פשוט כי זו המתכונת המסורתית שהייתה נהוגה בחגי התנ"ך סוכות ופסח. בספר מקבים גם לא מופיע כלל עניין הדלקת נרות או יחס כלשהו לאור בחג החנוכה המקורי, אולי המאפיין המעשי הבולט של החג כיום.
אבל הפייק (אולד) ניוז בקשר לחנוכה לא נעצרים במנהגי החג וסיבותיו, אלא גם בעובדות היסטוריות חשובות ביותר שאנו מתעלמים מהן היום באופן מוחלט. כל ילד ידע לדקלם כיצד ניצחו המכבים את היוונים, המקדש טוהר ושלווה גדולה ירדה על הארץ. מאז תקומת מדינת ישראל הלך הנרטיב הזה וכבש לו בחזרה מקום של כבוד, בכדי לנסות ולהשוות את הציונות של היום להישגי המכבים דאז. זה טוב ויפה, אבל האמת היא שטיהור המקדש לא היה הצעד האחרון לפני עצמאות, ממש לא.
המקורות ההיסטוריים יודעים לספר כי מיד עם פרוץ מרד המכבים בנה אנטיוכוס מצודה מעל הר הבית. קראו לה "חקרא". בספר מקבים א' מתואר כיצד הטילה מצודה זו פחד וחשש בקרב יהודי הארץ: "ויבצר את עיר דוד בחומות גבוהות ומגדלים, ותהי להם למצודה. וישכן אנשי בלייעל בקרבה, ויתחזקו בה, ויצברו בה אוכל ונשק, וכל רכוש ירושלים העבירו שמה. ויארבו מעל המצודה למקדש השם, וישפכו דם נקי סביבותיו ויחללוהו, ותהי לשטן ולמוקש לישראל ימים רבים".
המכבים ניצחו ושחררו את המקדש, אבל – וזה משהו שלא תמצאו בשום סיפור שהגננת מספרת לילדים על חנוכה – מצודת החקרא המשיכה לעמוד על תילה והיוונים המשיכו לשלוט ממנה על הר הבית. עד כדי כך הייתה שליטתם חזקה שמתואר כיצד חיילים יווניים היו יוצאים ממנה מדי פעם כשהתחשק להם וטובחים בעולי הרגל היהודים. וזאת, כאמור, הרבה אחרי נס חנוכה והניצחון הגדול על היוונים.
כמעט רבע מאה נמשך מצב הביש הנ"ל, עד ששמעון המכבי, אחיו של יהודה, הצליח לשחרר גם את החקרא. יום זה, כ"ג באייר באותה השנה, היה אמור להיחגג עד עצם היום הזה כמצוותו של שמעון. אבל שר ההיסטוריה, או שר הפייק-היסטוריה, החליט אחרת. אנו חוגגים את הניצחון החלקי-מאוד שאירע בכ"ה כסלו, ואת כ"ג באייר איש לא מציין.
מה כל זה אומר לנו? קודם כל, שכאמור פייק ניוז אינו דבר חדש. שנית, שהיסטוריה היא דבר גמיש, ושבסופו של דבר חשוב הנרטיב שמוביל לשימור מיטבי של אותו זיכרון רצוי, ובעיקר כזה שמוביל ליישומו וללקח לעתיד. ומהו אותו לקח לעתיד? כל אחד כבר יחליט בעצמו. לא לקנות סופגניות ב-15 שקל יכול להיות לקח שנצליח ליצור סביבו קונצנזוס.
