תושבי יהודה ושומרון עדים בשנים האחרונות לתופעה מדאיגה: הפלסטינים נוטעים עצים. תאמרו: מה רע בנטיעות? אשיב: כך הם משתלטים על קרקעות, דונם ועוד דונם. אם תעלו רחפן ותביטו מלמעלה, תגלו שהקרקעות שנוטעים בהן את העצים אינן מקריות. אלה קרקעות בשליטה ישראלית מלאה, או "אדמות סקר", שכנראה אינן שייכות לאיש אך טרם הוכרזו כאדמת מדינה. לפי דו"ח פנימי של המנהל האזרחי שחשפה עמותת רגבים ופורסם השבוע, בשבע השנים האחרונות נטעו הערבים כמיליון עצים, וכך השתלטו על כמעט חצי מיליון דונם.
אין זה מקרה. לתופעה הנרחבת הזאת יש מכוון ויש מממן. זו "תוכנית שורשים" של הרשות הפלסטינית, שקובעת עובדות בשטח, והיא חלק ממלחמת הקרקעות שהחלה בששת הימים. מצד אחד, גזר דין מוות על מי שימכור אדמה ליהודי. מצד שני, גזל קרקעות באמצעות נטיעות. במשחק הזה יש הרבה מאוד כסף, בעיקרו אירופי, ומעט מאוד אכיפה מצד המנהל האזרחי האמון על כך.
מקורות היוזמה בתוכנית פיאד, ראש הממשלה הפלסטיני, שב־2009 שרטט את החזון להקמת מדינה פלסטינית במרב שטחי יו"ש, ולהפיכת ההתיישבות היהודית בהם לבלתי אפשרית. חלק הארי של התוכנית כולל העברת אוכלוסייה פלסטינית לשטחי C, שבשליטה אזרחית ישראלית מלאה. בשנים שלאחר פרסום התוכנית כבר התחילו הבדואים, בעידוד מגבוה, להקים מאחזים בלתי חוקיים בשטחי C.
בשנים האחרונות חל מפנה בשיטת ההשתלטות: הפלסטינים הבינו שהרבה יותר כדאי לטעת עצים מאשר לבנות באופן בלתי חוקי. העצים תופסים הרבה יותר שטח, ומלחמה בנטיעות נראית רע מאוד בעיני העולם. באמצעות חקלאות קל וזול להשתלט על שטחים. פורצים דרך, חופרים בורות מים, מעבדים שטחים בתוליים ומגדרים אותם. החוק ביו"ש אומר שאם פלסטיני מעבד אדמה במשך עשר שנים, יש לו זכויות על הקרקע גם אם אינה שלו.
עמותת רגבים מתריעה בפני המנהל האזרחי על התופעה, ולעיתים אף עותרת לבית המשפט. אך גם אם המנהל מחרים את הכלים הכבדים של הערבים, הם מושבים להם לאחר כמה ימים. העבירות החקלאיות נמצאות בתחתית סדרי העדיפויות. בעיני המנהל האזרחי זה לא נראה מסוכן.
במקביל, גם היהודים נוטעים. תוכלו לזהות את הנטיעות שלהם במגני פוליגל לעצים הרכים, שצבעם אחר מצבע המגנים הפלסטיניים; בהיעדר שילוט המצביע על מימון אירופי לנטיעה; ובעובדה שרוב הנטיעות חוקיות. מאחורי הנוטעים היהודים אין גוף מממן ואין תוכנית אסטרטגית. הפלסטינים הבינו איך עובדים, בזמן שאנחנו עדיין מנתחים תצ"אות במקרה הטוב, או מגדרים את היישוב שבגבולו כבר מלבלבים עצים לא לנו.
בהמשך הדו"ח מדגישים במנהל את החשיבות לשמור דווקא על הפלסטינים בעונת המסיק, במטרה "לאפשר לחקלאים הפלסטינים למסוק את מטעיהם בצורה הטובה ביותר". לשם כך, נאמר, "יתקיימו פגישות וסיורים בכל הגזרות בהשתתפות גורמי מנהל אזרחי, גורמי הרש"פ, מועצת הזיתים הפלסטינית, צבא וגורמי משטרה".
אנשי המנהל לובשים את מדי צבא הגנה לישראל. למרות זאת, הם מצליחים להתעלות מעל הלבוש ולשרת את האויב פעם אחר פעם. כמובן, אני לא חושבת שיש להתעמר במוסקים הערבים, אבל האם עלה על דעתם של פקידי המנהל לכנס סיורים כאלה "בכל הגזרות" עם כל הגורמים הנוגעים בדבר, כשמדובר בהשתלטות על אדמות מדינה? האם ננקטו צעדים העוצרים השתלטות זו או העוקרים (כן, עוקרים) עצים שכבר ניטעו על אדמות סקר? האם נעקר עץ אחד שניטע על אדמות שלא הוכחו כאדמותיו של הנוטע?
כל זאת על "סור מרע". מצד שני, איך ייתכן שבעוד שיש "תוכנית שורשים" של הרשות הפלסטינית, אין תוכנית מקבילה, מסיבית, מתוכננת וממומנת בצד שלנו? איך ייתכן שתמיד אנחנו בקרב מאסף, קרב בלימה, תמיד לא יוזמים, רק מגיבים – ובמקרה הזה בקול ענות חלושה? מדוע אנו נשענים על תרומות פרטיות, כאילו הרגע הגענו לארץ לא לנו, ואנחנו פרטיזנים ביערות של עם זר? כאילו אין לנו מושג מה קורה בשטח.
