קרב הסמכויות שמנהלת בימים אלה שרת המשפטים בפרשת דינה זילבר אינו סכסוך סמכויות מקומי. במאבק על פניה של ישראל ועל אופיה הדמוקרטי, זו נקודת ציון אסטרטגית: האם ישראל נגררת למדרגה חדשה של אקטיביזם ייעוצי, או שמא ייבלם הסחף ויחזור הכבוד לבחירה הדמוקרטית של הציבור. לכן קשה להפריז בחשיבות הקו האדום שסימנה השבוע איילת שקד.
חשוב להקדים שמערך הייעוץ המשפטי לממשלה עושה עבודה יומיומית חשובה לאין שיעור, שתורמת רבות לשיפור החקיקה בישראל. ועדיין, אחרי הכרת התודה המתבקשת, אין להמעיט גם בחשיבות הצורך להגן על האוטונומיה של הציבור לקבל את הכרעותיו באמצעות נבחריו, ולבחור לא לאמץ חלק מן העצות. הרי איש מאיתנו לא יתיר לרופא, מורה או יועץ השקעות, מסור ומועיל ככל שיהיה, לשלול ממנו את זכותו להכריע בעצמו.
זה שנות דור מנכס לעצמו מערך הייעוץ המשפטי את הסמכות לכפות את עצותיו על הממשלה. במקביל טוענים במערך שכאשר פעולה ממשלתית מאותגרת בבג"ץ, מי שמקבל את זכות המילה האחרונה על תשובת הממשלה לבית המשפט הוא היועץ המשפטי, המייצג את הממשלה. הממשלה מיוצגת רק אם היועץ מזדהה עם עמדתה. וכך, לא פעם מצאו את עצמם שרי הממשלה עומדים אילמים מול בג"ץ: מבקשים לומר דבר אחד, אך בשמם שלהם נטענת טענה הפוכה. כך נדרש בית המשפט לשפוט בין עותר שטוען שהשר טועה ובין עורך דינו של השר שמסכים שהשר טועה.
לתוצאה האבסורדית הזו אין זכר בחקיקה ואין מקבילות בשיטות משטר בעולם המתוקן. היא נשענת כולה על כמה אמרות אגב של שופטים. רק השבוע סירב בית המשפט להיעתר לניסיון של פורום קהלת ללבן את הסוגיה בפניו, ושערי בית המשפט, הפתוחים דרך קבע לכל דכפין, נסגרו לפתע.
אך בפרשת זילבר אנו עדים לניסיון להרחבת האקטיביזם הייעוצי לשטח חדש, והפעם גם ללא בדל של אמרת אגב שיפוטית לסיוע. זהו ניסיון להפוך את הממשלה לאילמת לא רק בהליכים משפטיים מול בית משפט, אלא גם בהליכים פוליטיים מול הכנסת. ניסיון להפוך את עמדת היועץ ואנשיו כלפי הממשלה לא רק למחייבת כל עוד לא נחקק חוק אחר, אלא גם למחייבת במסגרת ההליכים שבאמצעותם מבקשת הממשלה לחוקק חוק אחר. אם האקטיביזם הייעוצי שנהג עד עתה הותיר לממשלה מוצא, מורכב ומסובך, באמצעות יוזמת חקיקה, הרי שכעת מבקש מערך הייעוץ להשתלט על עמדת הממשלה בהליכי החקיקה עצמם.
אגב, זהו ניסיון שני בעניין, לאחר ששרת המשפטים בלמה בצדק רב את אימוץ "מדריך החקיקה" שיזמו במערך הייעוץ, ובו הוצע לייחס ליועץ זכות וטו על הצעות חוק.
אנשי מחלקת הייעוץ והחקיקה מופיעים בפני הכנסת במשך שנים רבות כנציגי הממשלה. למעשה הם רוב מניין ובניין של הופעת הממשלה בפני ועדות הכנסת. התקנונים של עבודת הממשלה והכנסת כאחד, החקיקה הראשית ואפילו חקיקת היסוד כולם ברורים: עובדי מדינה, ובכלל זה גם היועץ המשפטי לממשלה, מופיעים בפני הכנסת כנציגי הממשלה – "באמצעות השר הנוגע בדבר או בידיעתו".
והנה, לאחר שעו"ד זילבר הפרה משמעת, באופן שהוסכם גם על היועץ שמקומו לא יכירנו, צמחה לפתע תזה חדשה: אנשי מחלקת ייעוץ וחקיקה לא מייצגים בפני הכנסת את הממשלה, אלא את היועץ המשפטי לממשלה. מערך שלם של עובדי מדינה מסורים שנבנה כדי לייצג את הממשלה ונהנה בשל כך מבלעדיות כמעט מתנכר באחת לתפקידו. אלוף הפיקוד הממונה על הגזרה הכריז על פרישת הפיקוד מצה"ל. כך, בהחלטה שגויה אחת של מנדלבליט לגבות את זילבר, עברנו ממצב של עברת משמעת מקומית למה שאחד מתומכי המהלך ברשת כינה "הכרזת העצמאות של היועץ".
שרת המשפטים השכילה להציב קו אדום בוהק, ועשתה שימוש חריג בסמכותה להופיע בפני ועדה בכנסת במקום עובדת משרדה. עוד מוקדם לנבא את תוצאות הפרת החוק של היועץ ומשנתו, בכך שאפשרו את הופעתה המקבילה של זילבר בוועדה השבוע, אך טוב שיש בממשלה שומרת סף שיודעת לשרטט קו אדום גם בפני שומרי סף.
