בציבור הדתי־לאומי, הרוב המוחלט הוקיע כבר את הרב מוטי אלון לפני תשע שנים, לאחר הודעת "פורום תקנה". אלון איבד את מעמדו בקונצנזוס כבר אז, ורק קומץ חסידים שוטים דבקו בו. הקומץ הזה יצטמצם עכשיו, אבל סביר שלא ייעלם.
רוב ברור של הציונות הדתית חשב, עד לפני שבוע, שהרב חיים דרוקמן שגה בהתנהלותו בפרשה. רבים מהרבנים אמרו לו זאת, כולל לא מעט ממקורביו ותלמידיו. בספר "הנני", המספר את סיפור חייו, כתבתי שמי שמנסה בכל זאת להבין – לא להצדיק – את יחסו החם של הרב דרוקמן לרב אלון, צריך להכיר את מערכת יחסיו של הרב עם כלל תלמידיו. הרב דרוקמן מתייחס לתלמידיו כאל בניו. לכן הוא טורח להיות איתם בכל אירוע משמעותי בחייהם, בשמחה או חלילה באבל. מאותו מקום אבהי הגיעה גם תמיכתו ברב אלון. תחושתם של מי שביקרו את הרב דרוקמן על התנהלותו הייתה שאהבתו לרב אלון קלקלה את השורה.
למרות מעמדו המרכזי של הרב דרוקמן בציונות הדתית, השפעת התנהלותו השגויה בפרשה הייתה מזערית. כלל הגופים שקשורים אליו לא קיבלו את עמדתו. מרכז ישיבות ההסדר, מרכז ישיבות בני עקיבא ותנועת בני עקיבא לא נתנו לרב אלון דריסת רגל. המקום היחיד שבו הרב דרוקמן נתן לרב אלון מקום הייתה ישיבת ההסדר שלו, אך למרות השיעור שהעביר הרב אלון, לא צמחה שם קהילת חסידים. קהילת חסידיו של הרב אלון לא הייתה מורכבת מבוגרי ישיבת אור עציון, אלא בעיקר מתלמידיו לשעבר בישיבת חורב ובמקומות אחרים שבהם לימד בעבר, עד להתפוצצות הפרשה. גם התלמיד שתלונתו פוצצה השבוע מחדש את הפרשה אינו תלמיד של הרב דרוקמן.
הסיפור של הרב קופולוביץ בישיבה התיכונית נתיב מאיר הוא שונה. רוב המאשימים את הרב דרוקמן על התנהלותו בפרשה הזו לא מכירים את פרטיה. בפעם הראשונה שעלו חשדות נגד קופולוביץ, הוא פרש מראשות הישיבה לתקופה מסוימת, אך הפרישה נומקה במחלת לב. הרב דרוקמן טרם כיהן אז כיו"ר מרכז ישיבות בני עקיבא, ולא הייתה לו שום אחריות למתרחש בנתיב מאיר. הוא לא שמע על החשדות נגד הרב קופולוביץ, והיה משוכנע שפרישתו מראשות הישיבה נובעת אכן מסיבות רפואיות. לאחר תקופה מסוימת חזר הרב קופולוביץ לתפקידו. בשנת 1997 שוב עלו חשדות לפגיעה שלו בתלמידים.
הפעם המידע הגיע גם לרב דרוקמן, שנשא אז בתפקיד יו"ר מרכז יב"ע. מיד כשנודע לו על החשדות נסע הרב דרוקמן לביתו של הרב קופולוביץ בירושלים והודיע לו על סיום תפקידו כראש ישיבה. עם זאת, הרב דרוקמן לא פנה למשטרה כדי להגיש תלונה, ועל כך הוא ספג ביקורת ציבורית עזה. לימים הסביר שלא ידע באותם ימים שמחובתו לפנות למשטרה, מכיוון שחובת הפנייה לא הייתה אז בתודעה הציבורית. "אילו הייתי יודע שחלה עליי חובה לפנות למשטרה", אמר הרב דרוקמן, "ודאי שהייתי עושה זאת".
במקרה של הרב קופולוביץ התנהל הרב דרוקמן באופן שונה, כי לא היה לו קשר אישי איתו. קופולוביץ לא היה תלמידו, ולא היו לו כלפיו רגשי אהבה ואבהות שהשפיעו על התנהלותו, כמו במקרה של הרב אלון.
הרב דרוקמן שגה בהתנהלותו בפרשת הרב אלון, ורוב רבני הציונות הדתית אמרו זאת עוד קודם לפרסומים השבוע. גם רבנים גדולים טועים, ורוב הציבור הדתי־לאומי יודע לזהות את הטעויות הללו בזמן אמת. הרוב האמין לפורום תקנה, שמייצג את עמדת רוב הרבנים. הרוב חשב שהרב דרוקמן טועה, והרוב עדיין מוקיר ומעריך אותו, בצדק, למרות טעותו בפרשה הזו.
