העולם משתנה במהירות שיא. מהפכת האינטרנט הביאה לחיינו נגישות מדהימה לידע חדש, והפכה את התקשורת בינינו לקלה ופשוטה ביותר. מלבד הצדדים הנפלאים, היום כבר ברור לכולם שרשת האינטרנט טומנת בחובה סכנות רבות, בפרט לילדינו, שאין ברשותם תפיסת עולם מגובשת ואיתנה, ונפשם רכה ואינה חסינה למראות ולתכנים מסוימים.
כאב לארבע בנות, שעושה הכול כדי לאפשר להן לגדול במרחב ליברלי אך גם מוגן ובטוח, אני מכיר את העניין מקרוב. לצערי הרב, לאחרונה נודע לי שילדים בכיתה ה' בבית הספר של בנותיי צפו בפורנוגרפיה דרך רשת האינטרנט של מוסד החינוך. מתברר שהתופעה נפוצה בכל רחבי הארץ. ובכל זאת, דבר לא הכין אותי לנתונים ששמענו בדיוני ועדת הכלכלה בהצעת החוק של ח"כ שולי מועלם־רפאלי וח"כ מיקי זוהר, לסינון תכני פורנוגרפיה לילדים ובני נוער. מה שדווח שם היה פשוט מסמר שיער.
62 אחוזים מהקטינים מתחת לגיל 18 מספרים שנחשפו לתוכן פורנוגרפי, לפעמים בטעות, בשל הקלדה תמימה בגוגל. החשיפה לתכנים הללו מתחילה בגילים צעירים להחריד, לעתים לפני גיל עשר. רבים מהקטינים מספרים שהם גולשים באתרים אלה כמה פעמים בשבוע. ילדינו לומדים על מיניות ואינטימיות בעיקר מפורנוגרפיה, המציגה בפניהם תמונה מעוותת, אלימה ופוגענית של יחסים אינטימיים ושל מיניות האישה בפרט. כהורה וכנבחר ציבור איני יכול להשלים עם המציאות הכואבת הזאת.
מסיבה זו ראיתי ואני עדיין רואה חשיבות בהתמודדות עם הנושא, גם אם היא מעיקה ולא נוחה. לכן חתמתי על הצעת החוק של ח"כ מועלם־רפאלי וח"כ זוהר, לסינון תוכני אינטרנט: אני סבור שמדינת ישראל צריכה להידרש לנושא במלוא כובד הראש, כפי שעשו במדינות כמו בריטניה ואוסטרליה, ולנסות לתת לו מענה.
המצב היום בישראל בכל הנוגע לסינון תכנים נמצא בשפל המדרגה. לפי החוק, ספקיות האינטרנט מחויבות להחזיק תוכנת סינון באיכות סבירה ולהציע אותה בחינם לכל מנוי. אלא שהספקיות אינן מציעות את תוכנת הסינון, ומשרד התקשורת כלל לא אוכף את החוק על החברות. הכישלון המהדהד מתבטא בנתון שלפיו רק אחוז אחד מההורים דואגים לסנן תכנים פורנוגרפיים לילדיהם.
אני אדם הסולד ממחשבה אוטומטית שרואה את העולם בשחור או לבן, ומסווגת כל הצעה או מחשבה כ"נאורה" או "חשוכה". המציאות מורכבת ופנים רבות לה. כנבחר ציבור אני נדרש לנווט בין תפיסות העולם ולהשיג את התוצאה הטובה ביותר לעניות דעתי, שלעולם אינה מושלמת.
מקרה בוחן לתפיסות עולם אוטומטיות וחשיבה חד־ממדית היה אפשר למצוא בדיונים על הצעת החוק בוועדת הכלכלה. מצד אחד היו המצקצקים בלשונם וטוענים שאי אפשר לסגור את האינטרנט בשם חופש הפרט. הם מקדשים את הליברליות עד לקצה חסר אחריות, ולא מציעים שום פתרון. מצד שני היו מי שרצו לסגור את האינטרנט למיליוני תושבי ישראל. כל צד התבצר בעמדתו, בלי לאפשר הידברות או גישור על הפער.
במהלך הדיונים התגלה כי יש בעיה טכנולוגית ביישום החוק, שתפגע בפרטיותם של הגולשים, עניין שאני מתנגד לו נחרצות. לכן העליתי הצעה שתגביל את תחולת החוק לילדים, כשהדרך המדויקת ביותר לכך היא באמצעות מוסדות החינוך. מטרת החוק היא הגנה על ילדים, ולכן עלינו לדאוג לפעולה ממוקדת של משרד התקשורת, משרד החינוך וספקיות האינטרנט, כך שלא יימצא בית בישראל עם ילדים מתחת גיל 18 שלא תובא לידיעתו האפשרות להתקין תוכנת סינון חינמית איכותית וזמינה. ההצעות האלה לא היו מקובלות על ח"כ זוהר, ולכן הוא החליט להעביר את הדיון מוועדת הכלכלה לוועדה משותפת שהוקמה לשם העברת החוק.
אני מצר על כך שיוזמי החוק והמעורבים בדיונים עליו לא השכילו לשבת ולגבש יחד פתרון מוסכם ומאוזן. לאחר שהדיון עבר לוועדה המשותפת, לא נותר לי אלא להסיר את חתימתי ותמיכתי מהצעת החוק. על אף הצורך האקוטי בתיקון המצב, אני מתנגד בתקיפות לסינון רשת האינטרנט לכל תושבי מדינת ישראל, ובטח לשימוש במרשם האוכלוסין לשם כך, כפי שהציע זוהר השבוע. המשימה שלנו היא הגנה על הילדים שלנו, ולא חדירה לד' אמותיהם ולחייהם הפרטיים של כל תושבי ישראל.
למרות הכול, עוד לא מאוחר. יש אמצעים מידתיים שאפשר לנקוט כדי לצמצם את התופעה הקשה הזאת. פרסום אגרסיבי של משרד התקשורת והחינוך להגברת המודעות, יחד עם קביעת סטנדרט גבוה לתוכנות סינון שיוצעו בחינם מטעם ספקיות האינטרנט, ואכיפת חובת ההצעה והיידוע על ידי משרד התקשורת, יוכלו לחולל שינוי מהותי. משרד התקשורת חייב לוודא שהורים יוכלו להוריד את תוכנות הסינון בלחיצת כפתור באתר משרד התקשורת או אצל ספקיות האינטרנט. כמו כן, חסימה מוחלטת של תכנים פורנוגרפיים במוסדות חינוך נדרשת ומחויבת המציאות כבר היום. בעבר אף הגשתי הצעת חוק בעניין, ובעתיד אמשיך לפעול כדי שהתוצאה שתתקבל תהיה התוצאה הנכונה ביותר.
