כשאדם עוסק בתחום מסוים, לעיתים הוא מופתע מכך ששאר העולם אינו מצוי בפרטי הפרטים כמוהו, או בטוח שאין עוד אנשים בעולם שמחסירים שעות שינה כתוצאה מהנושאים שעוברים לו בראש. לכולנו יש תחומי עניין או עיסוק כאלה ומי שקורא את הכתבות והמאמרים שאני כותב, לא מופתע מכך שאצלי, זה בעיקר תחום העולם היהודי והממשקים הטעונים (או הבלתי קיימים) עם ישראל.
מדי פעם אני מרים את הראש ושואל: האם ייתכן שהחברה הישראלית כבר עוסקת בנושא יחסינו עם העולם היהודי יותר מבעבר? זה קרה לי כמה פעמים בעשור האחרון, אבל לרוב היה מדובר אכן ב"בועה" שבה אני חי, המורכבת מישראלים העוסקים בנושאים הקשורים לתפוצות, ובאנשי תקשורת בודדים שמבינים את גודל הפוטנציאל והחשיבות שבעולם הזה.
אבל לאחרונה נוכחתי שההרגשה שלי נכונה. השטח הישראלי מתחיל לזוז. החברה הישראלית מתחילה להבין, 70 שנה באיחור, שאנחנו חייבים להיות בקשר עם הקהילות היהודיות בתפוצות, לא רק בשבילם, אלא בשביל כולנו, כעם. אני רואה את זה מתרחש לנגד עיניי, ואני שמח שזה קורה. יש שחקנים רבים שאפשר לייחס להם את ההצלחה הזו, כמובן את משרד התפוצות שמשקיע משאבים אדירים בשנים האחרונות, כדי לשנות את השיח. אך השאר באים בעיקר מהשטח, מהאנשים והארגונים עצמם, ואני חושב שהשינוי האמיתי יתרחש כך.
יוזמה שאני גאה להיות חלק ממנה, ושהיום (יום א') באה לידי ביטוי לראשונה, היא "קואליציית מדינת הלאום" של קבוצת 'ראות', בראשותו של גידי גרינשטיין. השם אמנם מגושם, אך השיח וההתרחשות סביב הקבוצה הלא רשמית הזו היא תמצית העניין: מדובר בקואליציה של ראשי ארגונים, פעילים חברתיים, אנשי תקשורת וגם סתם ישראלים שנושא התפוצות בוער בנפשם. במכון הבינו שישנם מאות, אם לא אלפי שחקנים בזירה הזו, בישראל, אך הם אינם מאוגדים בשום צורה שהיא. הם פנו לאותם שחקנים, ורובם נענו לאתגר. מהו האתגר? חלחול הנושא אל תוך החברה הישראלית; חידוד וההבנה כי אנחנו חייבים את יהודי התפוצות, וכי הם חייבים אותנו. שאנחנו חייבים להכיר האחד את השני, וחייבים להרגיש כמו עם אחד – מה שכרגע לא ממש קורה.
מהן דרכי הפעולה? אנו עוד בשלבי חשיבה ותכנון, אך היום, כאמור, מתרחש האירוע הרשמי הראשון, מעין יציאה מהארון של ההתאחדות הזו, שאני צופה לו גדולות. כנס ה- Z3 שיתקיים בפאלו אלטו קליפורניה, יתקיים בהשתתפות משותפת של מנהיגים יהודים וישראלים ונציגים מצרפת ובריטניה, ויעסוק בעתיד הקשר בין ישראל לבין העולם היהודי וישיק תנועה חדשה שעתידה לפעול בישראל וברחבי העולם היהודי.
קבוצת 'ראות' חברה למרכז הקהילתי היהודי בפאלו-אלטו ע"ש משפחת אושמן, כדי לקיים כנס בן אלף משתתפים שמטרתו השקת תנועה חדשה בישראל ובארצות הברית, תחת השם "ציונות של המאה ה-21", ובקיצור Z21. מטרת התנועה היא חיזוק הקשר בין ישראל לבין העולם היהודי על בסיס רשת של קהילות שמחויבות לחיזוק הקשר ולפיתוחו.
כחלק מההערכות לפתרון המשבר, קבוצת 'ראות' מקימה קואליציה רחבה של מנהיגים וארגונים ש"מחויבים לשליחותה של ישראל להמשיך ולהיות מדינת הלאום של כלל העם היהודי גם במאה העשרים ואחת" ושתציב יעדי מדיניות מוחשיים בכל הקשור לתהליכי חקיקה ועיצוב מדיניות, חינוך והכשרת מנהיגות ומיזמים משותפים של תרומה לאנושות.
מהפכות מבצעים כאמור מלמטה, ואני מרגיש שהמהפכה השקטה בחברה הישראלית מתרחשת מתחת לאף של הציבור; כל-כך הרבה ארגונים ישראלים כבר הבינו את הפוטנציאל, הבינו את גודל השעה, והבינו את הצורך הקיומי הזה שיש כאן בין שתי הקבוצות האלה, שמורכבות מהמון תתי קבוצות מנוגדות.
שימו לב שלא הזכרתי עד כה את "מתווה הכותל" או את המילה "אנטישמיות". אלה תסמינים בלבד, שאינם בהכרח מעידים על הכלל. אני לא מוכן להסתכל על בני הקהילות היהודיות בעולם רק בעיניים של האם יש שם אנטישמיות או האם הם יעלו לישראל. התשובה בשני המקרים האלה מורכבת, והעובדה היא שרובם לא יעלו לישראל. נקודה. אז מה עושים עם זה? בקבוצת 'ראות' השכילו שלא לשלב ארגונים ואישים פוליטיים בקואליציה, עד כמה שניתן. ואני חושב שזה נכון. מתווה הכותל הוא בסופו של דבר עניין פוליטי, כיוון שבישראל אין כיום הפרדה בין דת ומדינה. לא תראו שם גופים פוליטיים מימין או משמאל. הדגש הוא על ייצוג של כלל החברה הישראלית, בהיבט הסוציולוגי, ולא הפוליטי.
השינוי הזה מתרחש אל נגד עינינו, ואני גאה להיות שותף במהלך ההיסטורי והמשמעותי. בחודשים הקרובים ייערכו אירועים נוספים, והקואליציה הזו תיפגש עם בכירים בהנהגה הישראלית והיהודית. נושא התפוצות צריך להפוך להיות אחד הנושאים האסטרטגיים החשובים והמרכזיים בישראל, יותר מנושאים אחרים שתופסים את סדר יומנו, שיש להם פחות השפעה על עתידה היהודי של מדינת ישראל, ועל המשכיות העם היהודי.
אני לרגע אחד לא רוצה להסתכל על השיח הזה כאל כזה שיש לנו כמדינה תועלת ממנו. הרי אפשר לבוא ולהגיד שאם אנחנו רוצים תמיכה של יהודי ארה"ב בממשל האמריקני, כדי שיעבירו את מענק הביטחון לישראל – אבל בעיניי זה עמוק יותר ולא קשור לכסף: האם אנחנו עם אחד? אם התשובה היא 'כן' – אז אנחנו צריכים לנסות ולהיות עם שכזה. אם התשובה היא 'לא' – אז יש עוד הרבה יותר עבודה ממה שחשבנו, וישנם הרבה שחושבים כך. מה שבטוח: אנחנו חייבים האחד את השני כדי לשרוד, ואני יודע בוודאות שהיוזמה הזו תהפוך למרכזית ביותר בשיח – הלוואי ונצליח.
