הנה דיווח שלא פורסם בחדשות: "שר החוץ של ישראל, בנימין נתניהו, קרא לנשיא צרפת עמנואל מקרון להפסיק את התערבותה של צרפת בענייניה הפנימיים של ארצו. זאת בשל הענקת פרס רשמי על ידי הממשלה הצרפתית לארגון השמאל הישראלי 'בצלם', ולארגון הפלסטיני תומך הטרור והחרם 'אל־חאק'. נתניהו: 'איננו מתערבים בענייניה הפנימיים של צרפת, ואנו מצפים שזה יהיה הדדי'".
האמת היא שהדיווח הזה כן נכתב, אבל עם שחקנים אחרים לחלוטין. שר החוץ הצרפתי מחה בפומבי נגד נשיא ארה"ב שפרסם בחשבון הטוויטר שלו ציוץ טראמפי, טיפוסי ובועט, של תמיכה במחאת "האפודים הצהובים" המשתוללת ברחובות צרפת. מרגיז, נכון? שמתערבים לך בפוליטיקה הפנימית, במדיניות, בניהול המדינה, בניהול הסיכונים. בטח שזה מרגיז, על סף היריקה בפרצוף.
אבל זה בדיוק מה שצרפת עשתה השבוע: ירקה לישראל (שוב) בפרצוף. ממשלת צרפת, בהובלת משרד המשפטים הצרפתי, החליטה להעניק את "פרס הרפובליקה הצרפתית לזכויות אדם" לשני ארגונים פוליטיים מובהקים – 'בצלם' הישראלי ו'אל־חאק' הפלסטיני. הראשון עוסק בלחץ פוליטי מתוך המדינה ומחוצה לה, בכל פורום בינלאומי אפשרי, השני רוקד טנגו עם אנטישמיות וטרור. ארגונים אחים. לא פעם יצא 'בצלם' להגנת 'אל־חאק'.
לפעמים אני תוהה מתי הגשת הלחי השנייה ורמיסת הכבוד שלנו יתהפכו עלינו. אולי הם כבר מתהפכים. יכול להיות שבמקרים מסוימים שווה לבלוע עלבונות קטנים כדי לנצח בקרבות הגדולים. אבל במקרה של ישראל והמעורבות האירופית בכלל והצרפתית בפרט, העלבונות הם כבר לא קטנים. אנחנו פשוט פראיירים, ואין דבר שישראלי שונא יותר מלהיות פראייר.
ישבו שם השבוע שני ארגונים אנטי־ישראליים, שפועלים בכל במה נגד ישראל, והתענגו יחד עם מארחיהם הצרפתים על כוס שמפניה, מלטפים ומצחצחים את המצפון באלגנטיות צבועה. יחד מחו על האכזריות הישראלית, ועל "אלימות מדינה מאורגנת ומתמשכת, המביאה לנישול, הרג ודיכוי. כל מנגנוני המדינה שותפים לכך: שרים ושופטים, קצינים ומתכננים, ח"כים ופקידים" כפי שהטיף באירוע מנכ"ל 'בצלם' חגי אלעד. יחד הם התרפקו על כמה שהם, מעניקי הפרס ומקבליו, טובים ומוסריים: "מי שמוביל את ההתנגדות למציאות המעוותת הזו הם ארגוני זכויות האדם, כי אנו מתנגדים באופן מוחלט לאלימות ולפגיעה באזרחים".
כן, כמה נוראית ממשלת ישראל, רודפת ארגוני זכויות האדם. ממשלת צרפת תטיף לנו מוסר? באותו זמן ממש, מחוץ לאולם הפרס המפנק והשבע, השוטרים הצרפתים פירקו במכות את המפגינים ששעטו ברחובות פריז הבוערים. אלה רמות אלימות שאנחנו בכלל לא מכירים כאן בישראל, ומשני הצדדים: גם מצד המפגינים שמנפצים כל חלון ראווה או מכונית, וגם מצד המשטרה שלא בוחלת באמצעים, בלי בג"ץ ובלי בצלם מה שנקרא.
למה שממשלת ישראל לא תעניק פרס לאיזה 'בצלם' צרפתי שמסייע למפגינים? למה שלא תצא בגינוי כלפי האלימות הממסדית המשתוללת בצרפת? נכון, כי זה פשוט לא ענייננו, אף שכל דבר אפשר לסובב לטובת מונחים מעורפלים כמו "זכויות אדם", "הזכות לחיות בכבוד" או איזה מושג אוניברסלי אחר. ממשלת צרפת, לעומת זאת, תומכת כספית ופוליטית במגוון ארגונים הפועלים נגד ישראל בצורה אלימה ואנטישמית, וגם בכמה ארגונים פוליטיים פנימיים בתוך ישראל הקטנה.
קִפצו רגע לאתר של מכון המחקר הישראלי NGO Monitor, העוקב אחר מקורות מימון ותראו – הכול על השולחן. בשנה האחרונה מימנה ממשלת צרפת ארגונים אנטישמיים, ארגונים שתומכים בחרם נגד ישראל ובזכות השיבה (מה יותר התערבות בענייניה הפנימיים של מדינה מזה?), בארגוני לוחמה משפטית ומה לא. ארגונים צרפתיים, פלסטיניים וגם ישראליים. רגע אחרי צוק איתן מימנה הקונסוליה הצרפתית פרויקט של איסוף עדויות חיילים ישראלים, שיצא לפועל על ידי שוברים שתיקה כמובן. עושים מה שהם רוצים, ואנחנו ממלמלים תגובה רפה.
ממשלת ישראל מצידה מתנהגת בנימוס מופלג כלפי צרפת. אפילו מעבירה לה מודיעין מדויק על פיגועים עתידיים או על פעילי טרור בשטחה. אחלה ישראל. אולי יום אחד, רק בשביל הספורט, נעניק פרס שקר־כלשהו לארגון שפועל נגד המדיניות הממשלתית הצרפתית? האם החיוכים מצד פריז יימשכו?
זמן הוכחה
ביום ראשון הקרוב תתכנס, כמדי שבוע, ועדת השרים לענייני חקיקה. הפעם היא אמורה להצביע בין היתר על "חוק מרקם חיים", חוק שעשוי לאפשר חיים נורמליים לכ־70 יישובים שחרב הפינוי והקומבינה מונחת על צווארם.
החוק הזה, של חברי הכנסת יואב קיש ובצלאל סמוטריץ, הוא חוק חשוב מאין כמוהו. ועדת ההסדרה שהקימה הממשלה בהחלטת קבינט נמרחת כמו מסטיק. והתושבים? באוויר. הילדים? באוויר. החיים? גם. אוטוטו נגמרת קדנציה וההצהרות יפות ונוצצות, אבל העיתונים שעליהם נמרחו הכותרות כבר עטפו מזמן דגים. החוק הזה עשוי להיות הצוהר היחיד לאותם תושבים. הוא יאפשר להם לקיים חיים נורמליים, בלי קומבינה ו"סמוֹך". לקבל חשמל, מים, גני ילדים. חלק מן היישובים הללו קיימים כבר כעשרים שנה.
החוק הזה גם יורה על הקפאת ההריסות. אלה יישובים שגם ככה ממשלת ישראל החליטה שהיא רוצה להסדיר. היא אפילו הקצתה לכך תקציב כלשהו והקימה ועדה. היישובים הוקמו בעידוד הממשלה ובאישורה, עד שיום אחד הגיעו הצמד ששון את שרון וקטעו הכול. הכול פוליטי, וכבר למעלה מעשור לא מצליחה הממשלה להתגבר על דו"ח טליה ששון. דו"ח לוי, דו"ח זנדברג, ועדת ההסדרה, עוד מריחה והבטחות ועוד בירוקרטיה, ומעל כולם טליה ששון אחת. איך זה קורה? א־לוהים יודע, וגם בנימין נתניהו כנראה.
"כל עוד אני ראש ממשלת ישראל, אף יהודי לא ייעקר מביתו", הצהיר השבוע ראש הממשלה נתניהו בטקס פתיחת כביש בבנימין. אחרי עקירת עמונה, נתיב האבות, תשעת הבתים בעפרה, קצת מצחיק להשמיע את המילים הללו. ועדיין, במבט צופה עתיד, החוק שמונח עכשיו על השולחן, חוק מרקם החיים, עשוי למנוע עקירות "משפטיות" כאלה. הוא גם יביא מזור לתושבים שם, אחרי שנים ארוכות של שיטת הקומבינה הישראלית, כשיד אחת בנתה והשנייה הקפיאה, הגבילה ונזפה.
החוק נמצא כרגע בידיים של אוהבי ההתיישבות, איילת שקד ויריב לוין, שני שרים חרוצים וערכיים. שקד תחליט אם להעלות את ההצעה לסדר היום למרות לחצים שעשויים להגיע מלמעלה, לוין הוא יד ימינו של ראש הממשלה בוועדת השרים. ברצותו יוטל וטו ויהיו הריסות, ברצותו ייסלל מסלול ירוק של חיים. זמן הוכחה עליכם. 
