כל הלילה שבין ראשון לשני צִרצר בשמי עפרה כלי טיס ללא טייס, רוכב שמיים בעגה הצבאית. לאחרונה שמעתי צרצור דומה בפינוי עמונה לפני שנתיים, אבל הפעם הוא עקב בלי ספק אחרי פלסטינים. הנחת היסוד המודיעינית הראשונה אחרי פיגוע הירי הקטלני ביישוב אמרה שהמחבלים נמלטו לסילוואד הסמוכה, וצה"ל מיהר לפשוט עליה. בהמשך הסתמן שהם לא סילוואדים, אבל בכל מקרה אין חשש לחשד בכשרים. סילוואד היא קן צרעות ותיק, עיירה גדולה עם הרבה דם על הידיים.
לא רק דם יהודי. האבות המייסדים של סילוואד הטילו את חיתתם על עוברי הדרכים בסביבה עוד בתקופה הטורקית. על שמם נקרא הגיא הסמוך ואדי חרמייה, נחל השודדים. ב־1938 נאלצו הבריטים לנטוש את תחנת משטרה שהקימו בוואדי, בגלל שודדי סילוואד. בשנת 1973 רוצצה למוות גולגלתו של גרמני פרוטסטנטי אמיד בן 53, גדעון דוטהיקוס, שברוב תמימותו רכש בית במקום. עפרה הוקמה רק שנתיים אחר־כך על גבי מחנה צבאי קטן שאדמותיו הופקעו בחלקם מתושבי סילוואד. לא מדינת ישראל הפקיעה, חוסיין הפקיע.
מסילוואד הגיחו לאורך השנים רבי הטבחים חאלד משעל ואיברהים חאמד, הצלף מוואדי חרמייה ורוצחיהם של מלאכי רוזנפלד, של אלחי טהרלב ושל סייענים לא מעטים. יש שם מסורת של מוזיקה, ריקודים וזיקוקים אחרי פיגועים רצחניים, וכמובן של יידוי אבנים ובקת"בים על נהגים יהודים בכל ימות השנה. כבר עשרות שנים שצה"ל מחזיק בפאתי העיירה בסיס מיוחד, כדי לפקח עליה מקרוב ככל האפשר. אגב, אדמות הבסיס הופקעו דה־פקטו מעפרה.
במבט מרחוק נראית עפרה כמו שכונה כפרית עממית בפאתי עיירת נדל"ן יוקרתית. כמעט כל הבתים בה בני קומה אחת, בסילוואד רוב הבתים הם ארמונות תלת־קומתיים. רבים מתושבי הכפר מחזיקים באזרחות אמריקנית. אין להם מאומה עם הדימוי המתוקשר של פלסטינים קשי יום. בימים כתיקונם הם נהנים מחופש תנועה מלא בכבישי האזור. שנאת היהודים שלהם אינה נובעת בהכרח מיחסי כובש־נכבש, אלא מאיבת זרים מסורתית וכמובן מאנטישמיות. הם מניחים שאם ירצחו מספיק יהודים, גם הם ינטשו בסוף כמו הטורקים, הבריטים והירדנים, ולאו דווקא לגבולות 67'. "שיחזרו לאירופה", הכריז ראש מועצת סילוואד אחרי פינוי עמונה.
לפי ההיגיון של קצינת המנהל האזרחי, שביקשה לאחרונה להטיל עונש קולקטיבי על יצהר בגלל התפרעות נערי הגבעות שם, את סילוואד מזמן היה צריך להפציץ מהאוויר או לפחות להעביר לירדן. היא תשתית טרור משוכללת במובן הפשטני והרצחני של המונח. אבל מאז תש"ח מדינת ישראל מתנזרת מצעדי ענישה גורפים. החוק הבינלאומי, תיאוריית טוהר הנשק ועכבות אחרות גורמות לה להסתפק בדרך כלל בענישה נקודתית. כבר לפני 40 שנה, בדצמבר 1978, עצר בג"ץ הריסה של בתי מחבלים בסילוואד. לכן מתבקשת שם ענישה מציאותית יותר, ציונית ובלתי אלימה: בנייה עברית נרחבת ביישוב היהודי ממול, קיר ברזל עשוי בטון ומלט.
עפרה משגשגת ומוסדרת תכאיב מאוד לסילוואד ולכל שאר אויביה ותגרום להם להניח יום אחד את נשקם. כבר עכשיו היא משגשגת, אך הרבה פחות מכפי שיכלה להיות. להבדיל מסילוואד, כל שכונה חדשה בה כרוכה בייסורים משפטיים קשים. בסילוואד צריך קומפרסור ודחפור כדי להתחיל לבנות בית, בעפרה – אישור של ראש ממשלה. עותרי שמאל קיצוני אורבים לה על כל צעד ושעל עקב הבטן הרכה שלה: מחסור חמור בתב"ע בגלל בעיות משפטיות ייחודיות ודחיינות ממשלתית רבת שנים. אחרי 44 חורפים רק חלק קטן מהיישוב מוסדר משפטית, ואפילו הוא תלוי ועומד בבג"ץ זה כמה שנים.
בתקופת פינוי עמונה ותשעת הבתים ניתנה התחייבות שלטונית צלולה להסדיר את עפרה כך או אחרת, אבל העניין נסחב. ראש הממשלה זעם השבוע על "הקמפיין האגרסיבי" שמופעל עליו בנדון, וטען ש"מה שאתם חושבים שפשוט הוא הרבה יותר מורכב", אבל בפועל לא מדובר בקמפיין אגרסיבי אלא בקריאות המרצה מנומסות מכיוון הבית היהודי, ובעניין מורכב פחות. מאז חודש אייר אשתקד מונחת על שולחן היועמ"ש מנדלבליט חוות דעת מנומקת היטב (35 עמודים) להסדרת עפרה. היא הוכנה במשרד עורכי הדין הרצוג־פוקס־נאמן, ואומצה בידי שר הביטחון הקודם, ליברמן. בשורה התחתונה מומלץ בה לנקוט צעד דרמטי פחות מהפקעה ("נטילה שלטונית") תוך כדי פיצוי של בעלי קרקעות פלסטינים, אם יש בכלל כאלה. אחרי הכול, עפרה הוקמה בתוך שממה לא קטנה. כמו בשיר על יואל מוישה סלומון, אפילו ציפורים לא צייצו. ממשלת רבין־פרס הראשונה התירה את הקמתה, וממשלת בגין הכירה בה כבר ב־1977. אפשר להסביר עד 2077 כמה מורכב להסדיר אותה, אבל פשוט יותר להסדיר כבר. אבותינו קראו לזה תשובה ציונית הולמת.
גילוי נאות: הכותב הוא תושב עפרה.
תגובת לשכת היועץ המשפטי לממשלה: "חוות הדעת מערבת שיקולים משפטיים ומדיניים כבדי משקל והדברים עודם נשקלים".
זהבם של היהודים
