43 שנים וחצי אחרי שנדלק אור ראשון ביישוב יהודי בין ירושלים לעפולה, הוצב השבוע רמזור ראשון באותו תוואי מרובה קילומטרים. חמש דקות נסיעה מעפרה – אֵם יישובי בנימין והשומרון – הבהבו אתמול (ד') אורות צהובים בצומת אסף, ניסוי כלים לקראת הסדרת התנועה במקום. עוד לפני צהרי המחרת הבהבו שם כלי הרכב של כוחות הרפואה והביטחון שחשו לצומת בעקבות הפיגוע הקטלני במקום בו נרצחו יובל מוריוסף ז"ל ויוסף כהן ז"ל.
גדודי אל-קסאם ברכו את "הגיבורים והאימהות שנותנות את ילדיהן למען אללה. ואת האנשים המכובדים שמגנים על ההתנגדות ומספקים מחסה למבצעי הפעולות", והבטיחו שיש באמתחתם "הפתעות נוספות שיביכו את ישראל". הג'יהאד האסלאמי מצדו בירך על "הפעולה ההרואית" של מי שירו מרכב חולף בחיילים ובאזרחית, וציין כי "אנחנו בטוחים שהפעולה הזו תכניע את הכיבוש והוא יישבר". טוב, יש לנו חדשות בשבילכם: הרוצחים השפלים אינם גיבורים, הם מוגי לב שנמלטו כעכברים מבוהלים למחילות טרור מבזות; הטרור הערבי בכל שטחי ישראל לא מאופיין במוטיב ההפתעה וממילא גם לא מצליח להביך את ישראל, והחשוב מכול: אנחנו לא עומדים להישבר.
כוחות הביטחון הודיעו לאחר הרצח כי נבדק הקשר בין החוליה שביצעה את הפיגוע בגבעת-אסף לחוליה שביצעה את הפיגוע בשער עפרה, אבל נראה שכל אזרח שמצוי בהיסטוריה המקומית יכול להצביע על הקשר החד משמעי: היעדר הרתעה מספקת וענישה נקודתית וחלקית בלבד.
גבעת-אסף הוקמה בין לילה באייר תשס"א, ראשית מאי 2001, לאחר הירצחו של בן עפרה, אסף הרשקוביץ הי"ד, שלושה חודשים בלבד לאחר שנרצח אביו באופן דומה. התשובה הציונית ההולמת נבנתה לזכרו על הגבעה הסמוכה למקום הרצח, כשהיא מחברת בין המועצה האזורית בית-אל לכביש 60. היום גרות בה עשרות משפחות בקראוונים, בית כנסת וכולל תורני פועלים במקום וגם פלאפליה קטנה שבה סעדו את לבם הנרצחים זמן קצר לפני הרצח. תשובה דומה חייבת לשוב ולהדהד גם כעת, 17 וחצי שנים מאוחר יותר, כשאת הקראוונים יחליפו בתי קבע ותב"ע מוסדרת תינתן לגבעה כמו גם לשאר יישובי האזור.
עוד לפני כן צריך לטפל בהרתעה, ובשביל זה אין צורך בסדרת ישיבות וניתוחים. בעיצומה של אינתיפאדת הדמים שרצח הרשקוביץ היה חלק ממנה, ציר 60 נסגר לתנועת ערבים וכמות הפיגועים בו ירדה דרמטית. יותר מחיפושים בכפרים, יותר ממעצרים שמסמנים את העצורים כגיבורי האומה, שיבוש וערעור אורח החיים השגרתי של הפלשתינים הגביל פיזית את אפשרויות היציאה לפיגועים וגם הוריד את המוטיבציה להמשיך ולבצע פעולות טרור כאלה.
מתיישבי יהודה ושומרון אינם מתייאשים ואינם מוכי אימה. הצער עמוק, הלב קרוע וכואב, אבל הנחישות גדולה מהם. הם מצפים ממקבלי ההחלטות לגלות אף הם נחישות באמצעות הסדרה מידית של ההתיישבות, ונקיטת כל אמצעי הביטחון והמתקפה הנצרכים נגד המפגעים הפוטנציאליים, שולחיהם ואף תומכיהם. אנחנו מצדנו נמשיך ונבנה ונתעצם. נסלול כבישים ואמצעים להסדרת התנועה, ושהממשלה תסדיר לנו את החיים.
בתחילת השבוע הכואב הזה נחנכה על אותו ציר מנהרת דרכים – "מפרידן אדם" – להקלה על הפקקים או לפחות לדחותם עד למחסום חיזמה. מנהרה זו מצטרפת לפיתוח המרשים של בתי עסקים בשער בנימין הסמוך ולשורה של יוזמות פיתוח אחרות. בקרוב יהפוך ההבהוב ברמזור הראשון בבנימין למערכת אורות צבעוניים שתווסת את התנועה בצומת הקטלני, ותבשר על המשך הפיתוח והתנופה בהתיישבות. בערוצי התקשורת עוד ידברו נגד מי שעומדים בתחנות האוטובוסים חשופות לצוררים במקום על ברבריותם של אלה, ואנחנו נוסיף במקום הזה חיים. אם הערבים באזור לא יבחרו בנתיב של דו-קיום, הם יאלצו לבחור בדרכים חלופיות.
