יום שלישי, מרץ 4, 2025 | ד׳ באדר ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user

אריאל שנבל

פרשן לענייני ארה"ב, כתב מגזין בכיר ובעל טור אישי במקור ראשון. בין השאר, מסקר מקרוב את המערכת הפוליטית האמריקנית מאז 2010

המקרה של חברת הקונגרס: אם כולם יכולים להיות יהודים, אז אף אחד לא יהיה

לא מעט יוזמות מנסות לחבר בין יהודי ארה"ב לישראל. אבל את השאלה החשובה באמת בנושא הטעון הזה ניסחה השבוע דווקא אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, פוליטיקאית צעירה וקתולית מניו־יורק

באחד מפרקי הקאלט של "סיינפלד" – "יאדה יאדה יאדה" – רופא השיניים של ג'רי מודיע לו חגיגית כי סיים את תהליך הגיור שלו. מיד לאחר מכן מספר הדוקטור על התעצלותו במכון הכושר, ומכנה אותה "התעמלות יהודית". ג'רי מבין מיד כי הדוקטור התגייר רק כדי שיוכל להרשות לעצמו לספר בדיחות על יהודים, ונשבר סופית כשהנ"ל מבקש מהסייעת באמצע טיפול "א־שטיקלע פלואוריד". כשהוא מטיח בד"ר ווטלי כי הוא עושה מעשה שלא ייעשה, משיב לו הרופא: "אבל ג'רי, חוש ההומור הוא שהחזיק את העם שלנו 3,000 שנה". ג'רי משיב לו בעצבנות: "5,000 שנה", והרופא עונה בחיוך: "עוד יותר טוב".

השבוע זכינו ונבואתו של סיינפלד התגשמה במציאות. אלכסנדריה אוקסיו-קורטז – חברת הקונגרס הצעירה ביותר בארה"ב, שנבחרה בבחירות האחרונות באחד המחוזות של ניו־יורק מטעם הדמוקרטים – חשפה במסיבת חנוכה של ארגון יהודי פרוגרסיבי כי היא צאצאית ליהודים אנוסים שברחו מספרד והגיעו לפוארטו-ריקו. להיות יהודי בארצות הברית זה קוּל גם היום, ואוקסיו־קורטז שואפת גבוה. היא מתוחכמת דיה כדי לא ליפול לבור שאליו נפלה ממש לא מזמן חברת מפלגתה אליזבת וורן, שניסתה להוכיח באמצעות בדיקת DNA כי היא ממוצא אינדיאני, עובדה שאותה הדגישה במהלך הקריירה שלה, כולל פרסום כמה מתכונים אינדיאנים בספר שהוקדש לנושא. תוצאות הבדיקה הפכו את וורן לבדיחה, מאחר שלמעשה הן הוכיחו שלפני עשרה דורות ייתכן שאחד מאבותיה הקדמונים היה ממוצא ילידי. בהתחשב בעובדה שלאמריקני לבן ממוצע יש 0.18 גנים אינדיאנים, הבדיקה של וורן רק הרחיקה אותה עוד יותר משייכות כלשהי לשבט הצ'ירוקי, שאף פרסם נגדה הודעה זועמת.

צילום: אי.פי.איי
אוקסיו-קורטז. צילום: אי.פי.איי

אז אוקסיו (אולי נתחיל לקרוא לה עוקשי?) קורטז אינה מדברת ב־DNA אלא בהשתייכות תרבותית. בציוץ המשך לדבריה היא כתבה כך: "לפני שכולם קופצים עליי – כן, תרבות היא לא DNA. אבל להיות פורטוריקני הוא להיות צאצא של אפריקנים עבדים, אינדיאנים, קולוניאלים ספרדים, פליטים יהודים, וסביר להניח שגם אחרים. אנחנו כל הדברים האלה ועוד משהו בעת ובעונה אחת". היא יודעת בדיוק מה היא עושה. הציוץ הזה הוא מלאכת מחשבת של מי שמכוונת לבטן הרכה של דור המיליניאלס היהודי, זה שגדל בבתים ליברלים שבהם עדיין ניסו לשמור על זהות יהודית מובחנת ואתנית, וכיום כבר מבין הרבה פחות למה בעצם. כי אם כולם שווים, ואהבה היא אהבה, וכולנו בדיוק אותו דבר – וזה הרי מה שלימדתם אותנו בכל שנותינו – אז מדוע שנצר ללפחות ארבע זהויות אתניות שונות לא יוכל להיחשב כאחד משלנו? זו בדיוק השפה שבה מדבר כיום הדור החדש של צעירים יהודים מהשמאל האמריקני, שהולכים וזונחים את עניין הזהות הקשיחה, האפורה והשמרנית להכעיס; זו שיהודים לאורך כל הדורות שמרו עליה מכל משמר. במקום זה, הם עוברים להתנסח במינוחים גמישים הרבה יותר, כאלה שאפשר לנוע בתוכם אנה ואנה, להיות גם וגם, יום כן ויום למה לא, ליהנות מכל העולמות ולהרגיש הכי נאורים ומכילים בעולם. איך כתבה אוקסיו־קורטז? "אנחנו כל הדברים אלה ועוד משהו בעת ובעונה אחת". כפתור ופרח, ממש לונה־פארק של זהויות, והכול באישה אחת.

לא פלא שמיד נמצאו בעולם היהודי־אמריקני הקולות שאימצו את אוקסיו־קורטז ללוח ליבם. ב"פורוורד" פורסם מאמר שציטט את דבריו של השר נפתלי בנט ולפיהם הבעיה הגדולה של יהודי ארה"ב היא התבוללות, ואז טען: "יהודי ארה"ב אולי אינם יהודים דים בעבור השר בנט, אבל אוקסיו־קורטז והערכים שלה ודאי יהיו יהודיים דים בעבור הדור החדש הזה של צעירים אמריקנים".
בזמן האחרון ישנן יוזמות לא מעטות שנועדו לחזק את הקשר בין יהודי התפוצות ליהודי ישראל. ארצות הברית נמצאת כמובן בלב המאמץ הזה, בהיותה הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ למדינת ישראל. אנשים טסים מפה לשם ומשם לפה, משתתפים באינספור דיונים מעמיקים ומנסים למצוא את המשותף ולא את המפריד. אני אישית השתתפתי באחד מהענפים של המאמץ הזה, משלחת של עיתונאים ואנשי ציבור לקהילות יהודיות בחוף המערבי מטעם "גשר" ומשרד התפוצות. זה חשוב, זה עדיף מלא להיות בקשר, אבל בסופו של דבר משפט אחד של חברת קונגרס צעירה במסיבת חנוכה בקווינס מזקק את לב השאלה הגדולה שתלויה כחרב המתהפכת מעל הריכוז היהודי השני בגודלו בעולם: נפתלי בנט או אוקסיו־קורטז.

לא ניכנס כרגע ליחסה העוין של אוקסיו־קורטז למדינת ישראל, שמשולבת עם בורות גיאו־פוליטית בכל הקשור למזרח התיכון – עוד שני סממנים שלצערנו הולכים ומאפיינים את אותו דור יהודי אמריקני צעיר; אולם אפשר בהחלט לעמת בין שתי התפיסות – זו של שר בממשלה המדוברת וזו של חברת הקונגרס. השאלה היא: האם יהודי ארה"ב – חוץ מהאורתודוקסים, שהם עשרה אחוזים מהם בסך הכול – מתכוונים להמשיך ולשלב ידיים עם השמאל האמריקני שהולך ומגדיר את עצמו באמצעות ערכים פרוגרסיביים וזהות נזילה שנשפכת לעיתים לכיוון הזה ולעיתים לכיוון אחר, או שהוא ממשיך את מסורת ישראל כפי שהייתה קיימת גם ביהדות האמריקנית בעשורים הקודמים, בעיקר כלפי נישואי תערובת והתבוללות.

המציאות מוכיחה כבר כעת: אם הם יבחרו בדרכה של אוקסיו־קורטז, הם אולי יקבלו הרבה מחיאות כפיים וחיבוקים מהתקשורת הליברלית, האקדמיה ואליטת השמאל, אבל בסבירות גבוהה נכדיהם כבר לא יהיו יהודים. או במילים פשוטות, כפי שבטח היה מנסח את זה ג'רי סיינפלד בפרק המדובר: "היינו פעם חלק מהעם היהודי, יאדה־יאדה־יאדה, שמישהו יעביר לי בבקשה את הבייקון".

כתבות קשורות

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.