מסתבר שדפוסי החשיבה שלנו משפיעים על המחשבות שלנו ואז גם על המעשים ולמעשה משפיעים גם על ההחלטות שאנו מקבלים בחיינו והשלכותיהן. המשמעות היא שאנשים המסגלים לעצמם תפיסת עולם אשר בבסיסה האמונה כי ניתן לטפח ולפתח יכולות, באמצעות מאמץ ולמידה, יצליחו יותר מאלו שמאמינים כי ככה נולדנו וכך גם נמות.
מה זה בכלל תבנית מחשבה?
תבנית חשיבה מרכיבה חלק מרכזי באופי שלנו. רוב האנשים אינם מודעים לתבנית החשיבה שלהם מכיוון שאלו הושרשו בילדותם. לכן הסברה הרווחת היא שמכיוון שהתבנית הושרשה בילדותנו, היא הפכה אותנו למי שאנחנו ומכאן שלא ניתן לעצב אותה מחדש או לשנות אותה. למעשה זוהי הנחת יסוד או אמונה בסיסית, שבה מחזיק אדם בנוגע לעצמו וגם לסביבתו, בהקשר של היכולות הבסיסיות שלנו. בפועל, תבנית החשיבה שבה אנו אוחזים, הופכת להיות קו מנחה לפרשנות שלנו לאירועים בחיינו ולכן יש לה השפעה ישירה וממוקדת על אופן ההתמודדות עם אתגרי החיים.
מאמץ ולמידה מובילים להתפתחות
מחקרים רבין בתחום תבניות החשיבה, נערכו על ידי החוקרת פרופ' קרול דואק, חוקרת בתחום הפסיכולוגיה של האישיות והמוטיבציה האנושית מאוניברסיטת סטנפורד .לאחר עשרות שנות מחקר היא חילקה את תבניות המחשבה לשניים:
תבנית מחשבה מתפתחת- Growth mindset ותבנית מחשבה מקובעת- Fixed mindset
בעלי תבנית חשיבה מקובעת, מאמינים כי אנו לומדים דברים חדשים בחיינו, אבל בבסיס איננו יכולים לשנות את רמת האינטליגנציה או היכולת הבסיסית איתה נולדנו. הם מאמינים שהיכולות שלנו קבועות ולא ניתנות לשינוי והתפתחות. במילים אחרות – זה מה יש. לעתים קרובות הם יפחדו מכשלון או לעשות טעות. אם יכשלו, הם יאמרו לעצמם שהם כשלון, שהם לא טובים, לא חכמים ולא מוכשרים. הכשלון יגדיר אותם.
לעומת זאת, בעלי תבנית החשיבה המתפתחת מאמינים כי על ידי השקעת מאמץ ולמידה, הם יוכלו להתפתח. הם מתייחסים לטעויות כאל אתגר שיש בו הזדמנות ללמידה והשתפרות. הם רואים בטעות חלק מהתהליך הנדרש כדי להמשיך הלאה. הפוקוס שלהם הוא במציאת הפתרון שיאפשר להם להתקדם. ובהתאם לתבנית המחשבה – כך מגיב המוח. הוא עושה מאמץ, לומד מטעויות, מתאמץ ומדייק את עצמו להמשך הדרך.
שינוי תבנית חשיבה יכול לשנות את כל תהליך הלמידה שלנו, להגביר את המוטיבציה, להתייחס למשוב כמנוף להצלחה ושיפור ולהתייחס לכישלון כלימוד.
אז איך מתאמנים לשנות תבנית חשיבה?
זה מתחיל בשיח הפנימי שלנו עם עצמנו. לכן צריך לשים לב איך אנחנו מדברות על ואל עצמנו, מכיוון שאנחנו גם אלו שמקשיבות וגם מאמינות. המילים שלנו יוצרות מציאות.
שבירת תבניות חשיבה דורשת תרגול, מודעות עצמית ורצון. עצם שינוי התפיסה הופך את רעיון שבירת תבניות החשיבה לפחות מאיים והרבה יותר פרקטי ליישום. כשאנחנו משנות ניסוח או מחליפות נקודת מבט על עצמנו או על סיטואציה כלשהי- אנחנו פותחות פתח לתקווה, לאפשרות לשינוי. התודעה מגיבה למילים שלנו לעצמנו.
נקודת המוצא שלנו צריכה להיות שאני מספיק טובה כמו שאני היום ותמיד יש לי מה ללמוד ולשפר. לאחר שעניין התבניות כבר במודעות להתחיל לתרגל את ה'יש': במה אני כן טובה? במה הצלחתי? לשנות את השיח מ"נכשלתי" ל"טעויות הן חלק מלמידה". מ"אני מוותרת" ל"אני אנסה בדרך אחרת". מ"לא אוכל לעשות את זה" ל"אני עדיין לא יודעת איך אעשה זאת". במקום לשים סימן קריאה בסוף, להשאיר מקום לספק. "פתְחוּ לִי פֶּתַח כְּפִתְחוֹ שֶׁל מַחַט וַאֲנִי אֶפְתַּח לָכֶם כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם" (שיר השירים).
