חלק מהכיף בשיחה עם ענבל אריאלי, מלבד שהיא אשת שיחה חכמה ונעימה, נעוץ בכך שהיא מחזירה אותי לילדות ולאבהות הצעירה. והנה אני שוב מתנדנד בין חול הארגז לשמיים: מה למעלה מה למטה, רק אני, אני ואתה.
משפטנית, קצינה לשעבר ביחידה 8200, גילתה לפתע קצת אחרי גיל שלושים, שהיא בעצם יזמת. באחת הפניות שעשתה בחיים, שהובילה אותה ליצור משהו בכוחות עצמה, היא גילתה בעצמה את היכולת ליזמות. במחשבה לאחור, זה התחבר לה לתכונות האישיות שלה, לניסיון חייה ולשהות הילדות. ענבל אריאלי, יזמת, משקיעה ואשת טכנולוגיה, כתבה את הספר "חוצפה", שמותח קו ישר בין הילדות הישראלית להצלחה היזמית הגלובלית.
אנחנו מגלים שמאפייני הילדות הישראלית הטיפוסית משותפים לכולנו, לא כל כך משנה באיזו תקופה, באיזו חברה או באיזה ישוב גדלנו. אותו בלאגן ואותה חוצפה חיננית. כשענבל בילתה חלק מילדותה בשווייץ היא הכירה עולם שונה. בגן השעשועים יש דרך מוסדרת להתנהל במגלשה למשל. התור מאורגן מאוד. יש דרך ברורה איך לטפס בסולם ואיך לגלוש, אחד אחד, בבטיחות ובזהירות. הפוך לגמרי מילדים בגן שעשועים ישראלי שקופצים מהסולם, נעמדים באמצע המגלשה, מטפסים בה בכיוון ההפוך, נתלים מכל כיוון וגולשים בערמות ביחד. המבוגרים השוויצרים זקוקים כנראה לתחושת הוודאות והשליטה שמקנה הסדר הזה. מבוגרים ישראלים כנראה סומכים על הילדים ומחנכים אותם, אולי בלא-מודע, להסתדר עם חוסר שליטה וודאות. ככל הידוע, אין יותר פציעות ילדים בגני שעשועים בארץ מאשר בעולם. אז מי אמר שצריך את שליטת המבוגרים?
הדוגמה הזאת, ואחרות, מלמדות את ענבל שתכונות של יזמים נמצאות אצלנו מגיל צעיר מאוד. כפי שאפשר לראות על התנהגותם של פעוטות, שעסוקים מינקות בחקירה של העולם ובתנועה בלתי פוסקת. ולכן היא סבורה שהכישורים הבסיסיים האלה קיימים אצל כולם, כמו שרירים בגוף. אלא שחלק בוחרים לאמן אותם ואחרים מזניחים אותם.
אנחנו דנים בינינו אם מדובר במטען תרבותי שהתחיל בצבריות הישראלית או בתרבות היהודית הקדומה. וכך משוחחים על השטחת ההיררכיות בארגונים, כדי לקצר מרחק בין האנשים הקרובים לעשייה בחברה לבין מקבלי ההחלטות, תוך דיאלוג תמידי. מגמה אופנתית, שלטעמי קיימת כבר לפני אלפי שנים בדרך הדיון התלמודי ובסיפורי התלמוד.
האזינו:
בכלל, הדיון הישראלי מזכיר יותר מכל בית מדרש תלמודי סוער. אריאלי מספרת על מפגש לסיעור מוחות שקיימו ישראלים ואמריקאים באחת החברות שלה. שלאחריו ניגש אליה השותף האמריקאי נסער כולו. הוא הרגיש שזה היה דיון קשוח. הם רק בתחילת הדרך ולא הפסיקו להתווכח ולהשמיע כל כך הרבה דעות שונות. אלא שבעיניה זה היה אחד הדיונים הכי מוצלחים, היא אמרה לו. "הבאנו מגוון דעות לשולחן והתווכחנו עליהן והגענו לתוצאות". "שאלתי אותו", אומרת ענבל, "ראית פעם סערה רגועה? זה הרעיון של סיעור מוחות".
מסיפורי הילדות אנחנו מגיעים לאופן שבו התמודדה ישראל עם משבר הקורונה. וגם למעבר הישראלי מ-Start-up Nation ל-Scale-up Nation, על משמעות קיומו של fab בקרית גת, ועל חברות ה-unicorn, חדי הקרן, וריכוזם המפתיע בישראל. ומספיקים לדבר גם על ייחודו של הצבא הישראלי והקריאה "אחריי!".
בואו. יהיה מאוד מעניין.
להאזנה להסכתים נוספים מבית מקור ראשון – לחץ כאן:
- פרק 7 – סטארט-עם | גידי גרינשטיין, ממקימי "תגלית": "ישראל היא מגרש משחקים לרעיונות חדשניים"
- פרק 6 – סטארט-עם | "אנשים יצירתיים מאושרים יותר. פשוט כי הם יכולים להפוך כל סיטואציה שלילית לחיובית"
- פרק 5 – סטארט-עם | ד"ר לירז מרגלית: "מבחני אישיות של אנשים יצירתיים מגלים יציבות ובריאות נפשית ומצד שני פסיכופתולוגיה"
- פרק 4 – סטארט-עם | מדוע בדרום קוריאה חושבים שהצלחת היהודים בתחום הסטארט-אפ היא חסרת פרופורציות?
