ירין קימור הוא איש טלוויזיה ותיק ומוכר. במשך כמה שנים ברציפות ביים את הסרט הראשי ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ששודר בערוץ הראשון. באחת הפעמים עבד על סרט בנושא השכול הקיבוצי, שהתמקד בסיפורם של שני אחים מקיבוץ כפר מנחם שנפלו במלחמה באותו יום. באחד מימי הצילום ניגשה אליו בשבילי הקיבוץ אישה מבוגרת, עצרה אותו ושאלה "מה עם הבן שלי? למה הם כן והבן שלי לא? אולי בגלל שהאח של הבן שלי שנפל עדיין חי, ואתה מחפש שניים במכה אחת והבן שלי לא מספיק טוב בשבילך לטלוויזיה?".
"ברגעים כאלה", מודה קימור, "אתה מתחרט שנכנסת למקצוע בכלל". אבל האירוע הזה הוביל אותו לשימוש בעיקרון פעולה יצירתי לפתרון בעיות ולאחד המפעלים הטלוויזיוניים שהוא גאה בהם ביותר. עיקרון שהיום, כמומחה ליצירתיות, הוא יודע לקרוא לו "עקרון ההקצנה". לפי העיקרון הזה, אם אתה נתקל בבעיה קשה שאתה לא יכול לפתור אותה בכלים הרגילים – כמו לתת במה לנופלים רבים בסרט מרכזי ליום הזיכרון – תגדיל אותה! ההגדלה לממדים עצומים – מחייבת חשיבה בממד אחר לגמרי. קימור ניגש למנהליו והציע להנציח כל אחד ואחת מחללי מערכות ישראל. איך אפשר? הוא הציע להציג מסך עם רקע מתאים, מלווה בשירים עבריים, שעליו ייגללו כל השמות במשך 24 שעות. הרעיון הטלוויזיוני המוזר והכמעט מופרך הזה הפך למסורת קבועה מדי יום זיכרון, כבר כמעט שלושים שנים. קימור רואה בזה את אחד מתוך שלושה דברים ששווים קריירה. פתרון שלא נמצא לאישה ולמשפחה אחת, נמצא למעלה מ-24,000 חללים מונצחים.
האזינו:
ירין קימור היום בעיקר כותב ומרצה על פיתוח חשיבה יצירתית שיטתית. מתוך הנחת היסוד שחשיבה יצירתית אינה תלוית כישרון או השראה, אלא ניתנת לאימוץ על ידי כל אחד. יצירתיות בתפיסתו נמדדת בקריטריונים רגילים. הוא לא מדבר על יצירתיות אמנותית, אלא על יצירתיות שימושית, שניתנת להוכחה, למדידה ולתרומה לפרט או לחברה. "אני לא מלמד איך להיות פיקאסו או דה וינצ'י, אלא כלים שימושיים ליצירתיות שיטתית", גם למי שסבורים שאינם יצירתיים מלידה. הוא חולק עם קהל קוראיו ושומעיו כלים וטכניקות לתרגול יצירתיות. כמי שהוא גם קוסם מקצועי, הוא משלב בהרצאותיו קסמים ופעלולי אשליה כאילוסטרציה לתהליכי חשיבה. בעיניו אנחנו לא מייחדים זמן לחשיבה על חשיבה, על צורת החשיבה שלנו. ואולי לכן הוא מעדיף כקהל אנשי חינוך, שהם בעיניו הקהל החשוב ביותר, כמי שאחראים על הלמידה של הדור הבא.
חלק מהדרך לחשיבה יצירתית שיטתית, עובר בניקוי תפיסות מוקדמות שגויות. קימור קורא לזה "ריקון הכוס". לדבריו, אנחנו ניגשים לפתרון בעיות או להתמודדויות שונות מתוך הנחות יסוד לא נכונות ומתוך קיבעונות מחשבתיים שמותירים אותנו בדרך ללא מוצא. משכפלים דפוסים לא נכונים כשאנחנו נשענים על ניסיון קודם. "הניסיון הוא הפנס שקשור לגב ומאיר את הדרך שכבר עברת", הוא אומר. אנחנו משתמשים בניסיון העבר כדי לנסות לפתור דברים בעתיד שאין להם קשר אמיתי למה שנתקלנו בו בעבר. אחרי שמרוקנים את הכוס ויוצרים מודעות לאויבי החשיבה הרבים, אפשר למלא את הכוס בטכניקות יצירתיות ולרכוש ניסיון חדש.
מהן תבניות החשיבה המוטעות והקיבעונות המחשבתיים שמונעים מאתנו לפרוץ קדימה? מהן הטכניקות היצירתיות ואיך מפתחים כישורים גמישים יותר, במעבר מדפוס חשיבה ישן ומוכח לדפוס חדש שאין לו תקדים בניסיון חיינו? כדאי להאזין לשיחה. קימור מרחיב ומשוחח גם על צניעות ועל העזה, על פליאה וסקרנות ומתוודה על רגשי הפליאה היומיומיים שלו מהבריאה וחידותיה. בהקשר זה, ובהקשרים נוספים, אנחנו משוחחים על חשיבה יצירתית יהודית ייחודית, שקימור מאוד גאה בה, ומביא דוגמאות מסיפורי התנ"ך ומהדיון התלמודי לעקרונות חשיבה ולחופש מחשבה העולים מן המקורות היהודיים.
להאזנה להסכתים נוספים מבית מקור ראשון – לחץ כאן:
- פרק 12 – סטראט-עם | חברת מיקרוסופט הציעה לו מיליוני דולרים, אבל הוא החליט לסרב
- פרק 11 – סטארט-עם | הרעיון שהטכנולוגיה תפתור בעיות חברתיות הוא אשליה מסוכנת
- פרק 10 – סטארט-עם | מאחורי החדשנות הבלתי פוסקת של איתי הרמן מסתתרת סקרנות גדולה
- פרק 9 – סטארט-עם | מה גרם ליזם ישראלי לשלוח אלף הודעות לאילון מאסק
