לא בכל יום אתה יושב לשיחה עם מי שהמציא את מעבד הפנטיום שיש לך במחשב הנייד, אחראי לכך שהמחשב הנייד שלך מחובר אלחוטית ולזה שמחשוב ענן מייצר לך תקשורת מהירה ושירותי מחשוב ואחסון אדירים. האיש והמהפכה הטכנולוגית, דדי פרלמוטר, היה סגן נשיא בכיר בחברת אינטל העולמית. וגם היום, אחרי שפרש, הוא לא נח. הוא יזם חברתי בנושאי חינוך וצמצום פערים, משקיע ודירקטור בחברות היי-טק, סופר ונושא בעוד שלל עמדות ותפקידים.
כשפרלמוטר העלה את הנושא בשנות ה-90, תקשורת אינטרנט אלחוטית נחשבה לרעיון טיפשי למדי. מכל עבר עלו התנגדויות. בעיקר זלזול. אבל פרלמוטר לא נבהל. כלומר, בהתחלה קצת כן. "בתחילת הדרך פחדתי מהתנגדות", הוא אומר, "אחר כך גיליתי שאם אין התנגדות סימן שהרעיון לא נחוש מספיק. רעיון גרנדיוזי יוצר התנגדות. בהגדרה". כך שכנע גם קודם לכן את חברת אינטל, במהלך מנצח, לייצר את מעבד הפנטיום ולהביא למהפכת המחשוב האישי.
פרלמוטר כמובן לא המציא את העקשנות. הוא מספר על פגישות לא מעטות עם סטיב ג'ונס, מייסד ומנכ"ל אפל, שהתגלה כעיקש ממנו, "איש לא קל. שחושב אחרת והולך עם האמת שלו". ומתאר את החשיבה היצירתית של ג'ובס, ההפוכה מזאת של איש הטכנולוגיה המצוי. "הוא חושב מבחוץ פנימה: קודם כל יש לו בראש מוצר ואז הוא שואל איך החזון יתגשם באמצעות טכנולוגיה חדשה שתתאים למה שדמיין".
כמו שהתעקש ולא נרתע מהאופוזיציות, דדי פרלמוטר ידע גם לסגת ברגעים מתאימים, לעמוד מול מאות אנשי החברה שהוביל, להודות בטעות ולהציע דרך אחרת, ולא פחות נועזת, מזו שנכשלה. החשש שמנהיגותו תאבד ברגע ההודאה בכישלון התבדה. קרנו כמנהיג דווקא עלתה כתוצאה מההכרה בכישלון, הנכונות להודות בו, ולהמשיך הלאה – לרעיון הבא.
למדתי ממנו שמנהל טוב, מצוין, הוא גם נחוש, גם מעז, גם עומד בהתנגדויות, וגם יודע להודות בטעות ולשנות כיוון כשצריך, במקום להתחפר בעמדות קודמות. אבל אני שואל את דדי גם על המחירים של ניהול ברמות הגבוהות הללו. בעיקר כאלה שמשלמת המשפחה, או שהוא עצמו משלם בהקשר המשפחתי. הוא מודה בקשיים, בכאבים ובצלקות שנותרו משנים של עבודה תובענית. אבל גם מספר סיפור יפה על המנהג שיזמה אשתו – שבשבת לא עובדים ולא כותבים מיילים לעובדים – ואיך המנהג הזה גם שיפר את מצב הרוח של העובדים, אבל גם את היצירתיות והתפוקה שלהם.
התובנה החשובה ביותר שפרלמוטר חש שהגיע אליה בקריירת הניהול מפוארת שלו, מתחברת היטב לצורת החשיבה התלמודית שאני מבקש להביא בשיחתנו אל שולחן המנהל. הוא גילה שהיכולת הכי חשובה של מנהל היא לדעת לשאול את השאלות. ואז למצוא את האנשים המתאימים שיוכלו לתת להן מענה ולהשאיר להם את התשובות. זה מביא אותנו לדיון מעניין בתרבות שאילת השאלות והוויכוחים האופיינית כל כך לסטארט אפ ניישן.
אבל אז פרלמוטר כופר בכל ואומר שאין באמת דבר כזה, אומת הסטארט אפ. הסטארט אפ היא תת-מדינה בתוך ישראל, עם מאפיינים סוציולוגיים ואחרים מאוד ברורים. ועל כך הוא נלחם היום בגזרות שונות. הוא מעוניין להגיע לשוויון באופן שכולם יקבלו הזדמנות להיות שותפים להתפתחות הטכנולוגית. בפריפריה ובכל מקום. וגם בטוח, מניסיון, שכשיושבים יחד נשים חרדיות, דתיים, חילונים וערבים, בעלי אמונות ודעות שונות, הם גם יוצרים – דרך החיבור הטכנולוגי – שיח אחר וטוב יותר.
היזם והמנהל הטכנולוגי המצליח כל כך בהיסטוריה העולמית, הוא כעת יותר מכל יזם חברתי ואיש חינוך. שדוגל במתן הזדמנות שווה ובחינוך שמעניק לדור הבא כלים כדי שיוכלו להתמודד עם עולם משתנה במהירות.
להאזנה להסכתים נוספים מבית מקור ראשון – לחץ כאן:
- פרק 18 – סטארט-עם | האיש מאחורי "ילדים הם התסריטאים הטובים בעולם" מסביר לאן נעלמת היצירתיות בגיל ההתבגרות
- פרק 17 – סטארט-עם | "אני מת על הסקפטיים, הם היחצנים ללא תשלום שלי"
- פרק 16 – סטארט-עם | מיזם "הקיפוד והשועל" מביא לשמואל רוזנר קהל איכותי של סקרנים
- פרק 15 – סטארט-עם | איך הפך יובל אברמוביץ משחקן ב"השיר שלנו" למגשים חלומות אוניברסלי
