כששומעים את שיריו הראשונים של אליאב זוהר, אלו שפרסם רגע לפני שפרץ לתודעה הציבורית, קשה למצוא בהם משמעות דתית. במבט ראשון להיטים כמו "תפתחי חלון" ו"מיכל" לא מכילים דבר מלבד קינת לב שבור או ייסוריו של מחזר נכזב. אבל אם תשאלו את זוהר בעצמו, מדובר בלא פחות מהשראה אלוהית ישירה.
"הרבה פעמים אני חושב שאני נותן לכוחות, נקרא להם 'אחרים', להניע את היצירה שלי. אבל כל יצירה, כל דבר שאנחנו עושים בחיים, זה לא שלנו. אנחנו צינור שדרכו הקדוש ברוך הוא שולח לנו את ההשראה, ויוצא משהו מהצד השני. ההשראה שהוא נתן לי הייתה מתוך מקום שנשים פגעו בי, הכאיבו לי, שברו לי את הלב. ממקום של בדידות. לפעמים אני גם כותב על כאבים של אנשים אחרים, אני יוצא הרבה מעצמי. גם אם לא רואים את זה באופן ברור מהשירים, בסופו של דבר אלו יצירות שנבראו בזכות הקדוש הברוך הוא".
בסינגל האחרון שהוציא זוהר לא תצטרכו לנבור עמוק מדי כדי למצוא אלמנטים של קדושה ורוח. "מה ששלך שלך" לא רק נושא את משנתו של הרבי נחמן, איתה מזדהה זוהר בכל רמ"ח איבריו ("אני ברסלבר בנשמה"), אלא מעודד את השומעים להאמין בטוב שאלוהים מעוניין לשלוח.
"זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שהקב"ה שלח לי השראה ליצירה מחבקת ומחזקת. רוב השירים שלי לא נותנים תקווה כמו שהשיר הזה נותן. הם נותנים מקור להזדהות, שברגע קשה, זה אפילו יותר חזק מתקווה. אבל אני מאוד שמח על השיר הזה וכבר מקבל עליו תגובות חיוביות מאוד".
קשה לזהות את האמונה הגדולה והחזקה שמסתתרת מאחורי שרשרת הפנינים, טבעות הכסף, והמשקפיים צבעוניות, המרכיבים יחדיו לוק תל-אביבי למהדרין. ובאמת, דרכו של זוהר בדת התחילה רק לפני שש שנים, בביקור בקבר הצדיקים הראשון שפקד ואפילו הגדול שבהם: מערת המכפלה.
"בגיל 19 חבר לקח אותי למערת המכפלה", נזכר זוהר, "שם אני קיבלתי ניעור שלא קיבלתי בשום מקום בחיים. לא בארץ ולא בעולם. קרה לי משהו שאני לא יכול לתאר במילים, בתחושות. קרה לי משהו בנפש, בקרבה לשורשים שלי. לא סתם אומרים שזה הפתח לגן עדן. אחד המחזות שאני לא יכול לשכוח משם הוא 'הפתח לגן עדן' בנחלת יצחק. בור שמגיע לבטן האדמה, וממנו יוצא ממנו אוויר חזק וריח, שנקרא ריח גן עדן. אני מתחייב לך שבחיים לא הרחת דבר כזה".
הביקור המטלטל במערת המכפלה הוליד עוד סיורים רבים בקברי צדיקים, בארץ ואפילו בעולם. זוהר התחבר לאט-לאט לדת, התחיל לשמור שבת, להניח תפילין ולהתמסר לאורח חיים דתי ומלא ביצירה. כך, חמוש באמונת ברזל, הוא התייצב על במת הכוכב הבא שהביאה לו את ההצלחה אליה התפלל שנים ארוכות.
"כשזכיתי ב'כוכב' עמדתי שם על הבמה, והכרזתי שאני יודע שזה בזכות הקדוש ברוך הוא והצדיקים שהיו מליצי היושר שלי. אני יודע שלא הייתי מגיע לרבע מזה, אם לא היה הקדוש ברוך הוא מגשים את משאלותיי. זה לא נאום זכייה ששומעים שם הרבה".
ידעו איך להתמודד עם המגבלות שלך בכוכב הבא?
"הייתי בין המתמודדים היחידים שהותר להם לעלות עם שירים של עצמם, ולא עם קאברים. ממש התעקשתי על זה. ככה יכולתי להביא את האמנות שלי. על שבת הם ידעו שבכלל אין מה לדבר. באתי לתחרות בגישה שלא משנה לי אם אכשל או אצליח. זה לא מעניין אותי. אנשים לא מבינים שברגע שאתה מקריב מהמידות שלך, מבית אביך, אתה מוותר על כל כך הרבה דברים אחרים שאי אפשר לתאר. המון אנשים מתעסקים בעיקר בעולם הזה, מה שפה. "ה', תן לי להצליח פה, תן לי לעוף פה" וזה לא דבר רע, כן? אבל הם שוכחים שאנחנו רק במסדרון, מסדרון זמני שאחריו אנחנו נבחנים איך העברנו פה את הזמן. פה יש לנו 100 שנה, ופרגנתי. אחר כך מתחיל הנצח והוא הרבה יותר חשוב".
התמודדותו של זוהר בכוכב הבא, והעובדה שמדינה שלמה נחשפה אליו ואל שיריו, לא הייתה מתרחשת אלמלא ניסיון קשה שנאלץ לעמוד בו בתוכנית ריאליטי קודמת, אליה נקרא רק בגלל היותו בנו של שר התרבות והספורט מיקי זוהר.
"הייתי בטראומה מתוכנית ראליטי שהסכמתי להשתתף בה כשהייתי מאוד צעיר", הוא נאנח. "עברתי שם חוויה מאוד קשה, שבסופה אבא שלי הרגיש שהוא זה שהחריב לי את הקריירה וממש התחנן שאנסה גם בכוכב הבא. אם הוא לא היה מתעקש, לא הייתי הולך. יצא שמה שקרה היה ממש לטובה, מהלך של ה'".
על אותו זיכרון כואב מהתוכנית, ואיך הוא מתקבל כיום בתעשיית הבידור התל-אביבית והחילונית, בה הוא לוקח חלק כבר כמה שנים טובות כאומן מוכר, מספר אליאב באריכות ולא שוכח להעניק למאזיני "תורתם אומנותם" בונוס מיוחד – המלצה לסיור קברי צדיקים מיוחד בצפון, שמי שמתנסה בו, מתחייב זוהר, מתמלא באנרגיה טהורה לפחות עד לביקור הבא.