"ויחן שם ישראל תחת ההר" – כאיש אחד בלב אחד. ואפשר להוסיף – כאיש אחד בלב יהודי אחד. ברגע המרגש של האחדות ההיסטורית ההיא, זכינו גם אנחנו בדרמסאלה בהודו, להיות מרחב מאחד עבור 170 ישראלים שהתכנסו תחת סככה אחת לציין את חג השבועות ביחד, בחיבור מדהים סביב חג מתן תורה.
אחד האתגרים הגדולים שדרמסאלה, עיר "הבירה" של הדלאי לאמה איש השלום הטיבטי, הינו המבחר העצום שניתן למצוא בשטח יחסית קטן. המטייל בכלל, והישראלי בפרט, שיגיע לשהות באזור הזה, בין אם הוא במסע רוחני וגם אם לא, ימצא במרחב אפשרויות מרובות למפגש משמעותי עם עצמו.
החל מסדנאות אומנות – צורפות, ציור, נגרות, ועד טיפולים מגוונים – ריברסינג (נשימה מעגלית), יוגה על שלל צורותיה, הילינג, ועוד ועוד. ברמת החיבור היהודי ניתן למצוא ב"תל-אביב של הודו" (כינויה של דרמסאלה בפי הישראלים) אפשרויות חיבור רבות, אם זה בהודים דוברי עברית רהוטה, מסעדות ישראליות, 2 בתי חב"ד ובית בינ"ה שנמצאים במרחב. וכן גם אנחנו כאן. כי כשם שיש יהודים רבים, יש צרכים רבים, ולכל אחד את הצבע והצורה שלו.
לכל אחד יש את החיבור המיוחד שלו, ובחג השבועות, על אף אופיו הפחות ניכר בציבור הכללי, החבר'ה הישראלים הצביעו ברגליים! לפני החג התפרסם סרטון שצולם ברחובות ירושלים, שבו נשאלו עוברי אורח מה חוגגים בחג השבועות. רוב התגובות היו פרצופי סימן שאלה או חג החלב. אבל חג זה חג! ולהפתעתנו הרבה, עוד ועוד נרשמו והגיעו לסככה הקסומה שלנו, לאכול פיצות, פשטידות ועוגות חלביות (עם גבינה צהובה ששמרנו בקפידה מאז שהגענו!).
ולא רק לסעודה הם באו. רבים הגיעו לחגוג ולרקוד עם ספר התורה כבר כשעתיים לפני הסעודה באירוע הכנסת ספר תורה שחיברנו לחג, לחגיגת ארון הקודש החדש שנבנה לספר התורה שהולך איתנו לכל מקום, וסוף סוף עובר מהמזוודה המהודרת והניידת למשכן קבע. ונשארו, גם לתפילה החגיגית במלאת שבע שבתות תמימות של ספירת העומר. והכי מרגש, עשרות בחרו להצטרף ללילה שלם של לימוד תורה שהחל מיד לאחר הסעודה והמשיך עמוק אל תוך הלילה ועד ציוצי הציפורים של הזריחה בבוקר.
מה שמדהים, ולשמחתנו כבר לא מפתיע, זה שהשיעורים שהכי מרתקים ומושכים את המטיילים הישראלים, הם כאלו שבהם דנים ומעמיקים בזהות יהודית, במהותה של כפייה דתית ולקיחת אחריות על התורה שלנו (מתוך פרשנותו של רש"י "כפה עליהם הר כגיגית"), על תורת ארץ ישראל, על הגשמה לאומית, חיבור פנימי וחיבור ערכי לריבונו של עולם.
בימי המלחמה הארוכה הזו, מדברים רבות על הדור הזה. דור שכונה "דור הטיק-טוק". בני ה-20, שבעל-כרחם נשלחו אל המערכה הקשה ביותר מזה 50 שנה, ודור שבעל כרחו משלם מחיר כבד ומדמם כל כך. אבל זה דור שממש לא נמצא שם בעל כורחו, אלא מתוך רצון עמוק. לבחור בערכים נשגבים עצומים ולאומיים, לצאת ולהילחם על החיים, על המולדת ועל הזהות. לא רק בשדה הקרב, אלא בכל מרחבי החיים, בכל מקום שבו הוא נמצא. גם כאן בהודו.
אשרינו שזכינו להיות בדור הזה.