אם תבקשו משלמה ליפמן להציג את עצמו ובמה הוא עוסק כיום, כדאי שתפנו כמה דקות מזמנכם. לצד היותו איש משפחה, הוא גם שחקן בייסבול לאומי, ר"מ בישיבה בבית שמש ואפילו רקדן ברייקדאנס. אבל בראש ובראשונה, מדובר בזמר ויוצר שהחליט להביא לעולם את השילוב המדהים שכמעט ולא נראה עד כה – מוזיקה יהודית, ריקודי רחוב ופופ.
"בגיל שלוש התאהבתי בפרחי מיאמי ומשם בכלל נחשפתי לעולם הפופ", הוא נזכר, "ההורים שלי היו מביאים ערמות של קסטות, ונדלקתי. בזכותם הבנתי שאני הולך להיות זמר, עוד בגיל הזה. בנוסף, חלק מרכזי מההופעה שלהם מתרכז בריקוד. אז הייתי צופה בהם שעות על גבי שעות ומחקה את הצעדים שלהם הכי מדויק שאפשר".
במקום באת ממנו, ריקודי רחוב היו משהו נפוץ?
"לגמרי, דבר רגיל. ברגע שנפתח חוג לברייקדאנס בבית שמש ישר שלחו אותי לשם. הייתי הנער המבוגר ביותר אז מצאתי את עצמי מתקדם יותר מכל האחרים. אבל זה היה בסיס לכל מה שהתפתח לאחר מכן. כל הישיבה התיכונית הייתי מתאמן, עומד על הידיים במסדרונות. היה רקדן בשם 'נונסטופ' שהייתי צופה בו באדיקות, בלהקות של ריקודי רחוב. התחברתי לזה כאמן כי הבנתי שאני רוצה להיות נוכח על הבמה".
להכניס את ליפמן לתבניות זו משימה מאוד מורכבת. הוא לא זמר חרדי, אבל שונה מאוד בנוף אמני פופ. הוא מלמד גמרא בישיבה, ורגע לאחר מכן מסחרר את רגליו על במות לצלילי טקסטים שגדושים באמונה ותפילה לאלוקים.
"גדלתי בבית דתי, אבל גם מאוד אמריקאי", הוא מסביר בחיוך, "אבא שלי למד בישיבות חרדיות, הוא לובש כובע ומגבעת, אני גם לבשתי כובע ומגבעת עד גיל 21. אבל אף פעם לא הגדרתי את עצמי כחרדי, וגם לא כדתי לאומי. אני מנסה להיות עבד השם, ללמוד תורה. אין לי שום מגזר, תנסו להכניס אותי לאיזו תבנית שתרצו, אבל אני מתחבר לכל אחד".
אז מה האופי של המוזיקה שלך?
"אני זמר ויוצר מוזיקה יהודית. התחלתי מלהקות ילדים, ובגיל 12-13 הייתי מופיע כבר מול עשרות אלפי אנשים עם גדולי הזמר כמו יעקב שוואקי. מהר מאוד הבנתי שהבמות זה המקום שאני מרגיש בו הכי בבית בעולם".
אתה יוצר מוזיקה שמכילה טקסטים תנ"כיים, אבל שמתאימה למסיבה או לריקוד רחוב. איך זה מתחבר?
"אני משתדל תמיד שהמילים והשיר יתחברו בצורה 'נורמלית' כמה שאפשר. נגיד שיר שבו אני מתחנן לקדוש ברוך הוא, לא אוציא כשיר פופ. יש זמרים שכן עושים את זה, אבל אני רואה את זה לא הגיוני. כשבן אדם בוכה לקדוש ברוך הוא זה לא במקום שהוא תוך כדי יקפץ וירקוד. השירים שבהם אני כן ארקוד, יהיו שירים שיורכבו ממילים שמתאימות לדבר הזה או מילים שהגיעו מתוכי. מילים שאני בעצמי הבאתי לבמה. טקסטים שלי שהם גם מוכוונים לשיר פופ. ולגבי השאלה איך זה מתחבר – יש לי דוגמא לזה. לפני שנתיים הזמר שלמה כץ העלה סרטון שלו בו הוא שר ניגון חסידי בליל ל"ג בעומר, שנקרא ניגון הקציר. אחרי שנה שולחים לו שני מפיקים דוברי ספרדית סרטון ובו הוא ראה שהם שמו את הניגון שלו במיקס והפכו אותו לשיר מועדונים. זה מטורף. פתאום ניגון הקציר מרקיד עשרות אלפי אנשים בפסטיבלים באירופה. השיר הזה מגיע מבפנים ובסופו של דבר מה שיוצא מהנשמה, יפגוש את הנשמה. אמנם זה מושמע במסיבות, אבל הניצוץ האמיתי ייגע בכל אחד ואחד".
זמן קצר אחרי השבעה לאוקטובר, עבר ליפמן מרחבת הריקודים לרחבה אחרת לגמרי, החזית בצפון הארץ. כשהוא שוכב בתעלה, הוא שר בגעגועיו למוזיקה שיר חתונות קטן שתועד ופשט מיד ברשת כאש בשדה קוצים.
"שלמה ליפמן של השישי באוקטובר הוא זמר שמגרד את ה-1,000 עוקבים באינסטגרם. מנסה לדחוף את עצמו, עושה אירועים, הופעות. הייתה לי קהילה מאוד מצומצמת. ואז נקראתי לשירות בצפון. חשבתי שלא מתאים לעשות שם מוזיקה, למרות שהתגעגעתי נורא. ביום השלישי, היינו כולנו בדאון ולא ידענו אם חיזבאללה הולכים לתקוף או לא. חיינו ממש בפחד. פעם אחת ששכבתי בתעלה, הסתכלתי בטלפון וראיתי את כל החברים שלי מהלהקה מופיעים בחתונות בלעדיי וזה עורר בי געגוע עז. צילמתי להם את עצמי שר 'מהרה, מהרה', ושלחתי. כמה שעות אחר כך אני מקבל גל של הודעות בוואטסאפ. חבר שלי העלה את זה לסטטוס, מישהי ביקשה שישלח לה ומיד אחר כך זה התפוצץ ברשתות. מכאן זה רק הלך וגבר. לא האמנתי לאן זה יגיע משם".
החשיפה הגדולה שקיבל שלמה הייתה רק קצה קרחון של פריצתו לעולם המוזיקה. מהר מאוד הוא הגיע לעולמם של יהודי התפוצות, ומאז מצא את עצמו שועט לעבר חלומו הגדול, אותו הוא לא נבוך לצעוק בקולי קולות. להיות האמן היהודי המפורסם ביותר בעולם.
