עשור וקצת אחרי שעבר בין עבודות עם חלומות על פיתוח סדרת טלוויזיה, אלירן מלכה נמצא במקום אחר. כשמאחוריו שתי עונות של אחת הסדרות המצליחות בטלוויזיה הישראלית, ועוד עונה אחת בדרך, מלכה מרגיש שהוא מצא את הבית שלו, גם אם לא בין כותלי המגזר.
"כשהודעתי להורים שאני הולך ללמוד קולנוע, הם דווקא היו בסדר עם זה, באופן מפתיע. מה שכן, המגזר שלנו, לפחות נכון לאז, לא גילה סבלנות. שאלו אותי כל הזמן מה אני עושה בחיים, והתשובה הייתה 'מפתח סדרה'. זה הדבר הכי תימהוני להגיד בגיל שאנשים עושים בו דוקטורט ובאמת אנשים הגיבו כאילו סיפרתי להם שאני הולך לחפש אוצר באי בודד. קיבלתי מבטים של תיסגר על החיים שלך!'".
איך בכלל הגעת לזה?
"יש אנשים שכל החיים שלהם ידעו לאיזה מסלול הם הולכים. זה ממש לא היה הסיפור שלי", הוא צוחק, "גיליתי את הקולנוע בשלב מאוחר בחיים שלי. הכיוון שלי מכיתה ד' היה בכלל מוזיקה, אני למעשה מוזיקאי מבוזבז. אבל כשהייתי בישיבת הסדר, התחלתי לראות סרטים והבנתי שיש בזה משהו. היה סרט אחד שראיתי שוב ושוב, והפעים אותי לדעת שיש דרך להגיד דברים על העולם בצורה כל כך חושית. אם אני חוזר אחורה בזמן, כל הדרכים הובילו אותי לזה. זה היה הייעוד שלי. כשאתה נער, אתה מדמיין עתיד מסוים, אבל יש משהו אחר שמאגף אותך בצד ואתה לא מבחין בו עד שלב מאוחר. בסוף הוא נופל עלייך במכה".
מלכה התחיל את לימודיו בשנים בהן אפילו בתקשורת הישראלית רוב הראשים היו ריקים מכיפות או כיסויי ראש, מה שהשתנה מהר מאוד עם הזמן בעוד זירת הקולנוע נותרה יתומה. אבל אם תשאלו את מלכה, זה רק עניין של זמן. "כל מי שהרים עליי גבה, רק דחף אותי יותר חזק. פשוט אני חושב שלמגזר שלנו קשה לראות את העולם התרבותי כשדה קרב משמעותי, למרות שזה נכון. יש מעט מאוד יוצרים דתיים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, אפשר לספור אותם על כף יד. כדי לסיים בית ספר לקולנוע ולרוץ לעבר תעשייה כל כך קשה ולא יציבה, צריך מידה של שיגעון.
"מאז שסיימתי ללמוד ועד שנתנו לי אור ירוק לפתח את שבאבניקים עברו חמש שנים. זה המון זמן ואתה חייב להיות אובססיבי, אחרת תוותר. זה צריך להיות הדבר הכי קריטי והכי חשוב בעולם. אבל בשורש של המגזר שלנו, עולם התרבות הוא ממש לא הכי קריטי. ההפך. אני מרגיש שהורגלנו להתייחס לעולם התרבות כמותרות. בעולם התקשורת זה השתנה. אנשים כמו יאיר שרקי ועמית סגל הופיעו על המסך, והראו שזה אפשרי. אני מאמין שאם המגזר הדתי יבין שעולם התרבות, כמו עולם התקשורת, הוא זירה משמעותית בחברה שלנו, יהיו עוד הרבה שיצטרפו וישאפו להיות הלוחמים הטובים ביותר".
אתה מרגיש שייך בתעשייה שרובה הגדול הוא חילוני?
"הסוד הוא לא לחשוב על עצמך כ'דתי שנכנס לתעשייה'. אני לא דתי. אני אלירן, יש כל מיני דברים שאני עושה, כל מיני זהויות שהייתי. אם הייתי נתפס לעובדה שאני דתי, הייתי נהיה חייזר. והאמת, הרבה בפעמים אני מרגיש בתעשייה אפילו יותר שייך. כי באתי להיות אני, לא לנצח אף אחד".
אם מסתכלים על מקומו בתעשייה, אפשר בהחלט להכתיר את מלכה כמנצח. הסדרה שעבד עליה שנים רבות, שבאבניקים, המתארת את הרפתקאותיהם של ארבעה תלמידי ישיבה חרדים – אבינועם, דב לייזר, גדליה ומאיר, הסירה את הלוט מעל לתדמית החרדי ה'מיושן והנבדל', ומאז לא הפסיקה להיות רלוונטית.
"היצירה של שבאבניקים היא תוצאה של המעבר שלי לירושלים. אם את מסתכלת על גוש דן, יש את תל אביב בצד אחד ובני ברק בצד השני. נפרד. אבל בירושלים הכל מושתל אחד בתוך השני. אתה הולך בגן סאקר מקצה לקצה וראית את כולם. באותם זמנים היה לי מנוי לחדר כושר של אברכים ובחורי ישיבה, קראו לו "כושר ג'ים". וגיליתי שהעולם החרדי הוא גם מגניב. החיים שלהם מגניבים. המילה מגניב מקפלת בתוכה משהו עמוק. זה אומר שמשהו מדבר אלייך, ואין לך מילים לתפוס אותו. ניסיתי להבין למה זה כל כך מגניב אותי, והתחלתי להתבונן בעולם הזה מקרוב. בסופו של דבר, היה לי כיף לספר את עצמי דרך האנשים האלה".
מהרגע שעלתה, שבאבניקים לא הייתה רק סדרה סוערת וצעירה שמתארת את חיי החרדים מאחורי הסטיגמות, אלא גם מקום להעלאת סוגיות בוערות מאוד, כמו היחסים המורכבים בין הציבור החרדי למגזר הדתי.
"יש פרק בו מגיע חוקר דתי לברר מי הצית שלט חוצות מתלמידי הישיבה. הוא מסתובב בישיבה והשיח שלו עם התלמידים מבהיר את הניואנס שיש בין החרדים לדתיים, שחילוניים לא תמיד יודעים עליו. החוקר בפרק הזה הוא אני. אני זוכר שכתבתי סצנה אחת שיש לחוקר 'חיוב', הוא מבקש להיות השליח ציבור במנחה, ולא נותנים לו. החוקר מאוד נפגע ואומר 'אני סיימתי את הש"ס שלוש פעמים, למה אני פחות טוב מכם?'. הוא גם איש תורה, ובישיבה לא התייחסו אליו ככה".
כשהעונה השלישית של שבאבניקים בפתח, מלכה מסתכל קדימה לעבר עתיד בו דתיים וחרדים יקבלו יחס אחר בטלוויזיה ('יבוא עוד גל של יוצרים'), מגלה איפה הוא יהיה בעוד עשור ובימים בהם סוגיית גיוס החרדים כואבת מתמיד, הוא מספר למה סירב בהתחלה להעלות את השיח הזה בסדרה ואיך סיפור של מדריך טיולים שיכנע אותו לבסוף להסכים, ולהוליד את אחד הפרקים הנפיצים ששודרו בטלוויזיה הישראלית.