ציונות, מוסריות והשימוש בכוח

האם השיחה על מלחמה מוסרית וריסון הכוח מחזקת או מחלישה אותנו? מה המקום של נקמה בהרתעה? מה נכון לעשות היום, ומה עשו אבות הציונות בדילמה דומה? אורלי גולדקלנג ושרגא בר-און משני צדי המתרס | "ציונות עכשיו" – הסכת על המושג ציונות והשלכותיו המעשיות בעת הזו

חיילי מילואים במהלך אימון ברמת הגולן. צילום: אייל מרגולין, פלאש 90

You have access.

"בעת הזו, אין סיכוי שערביי האזור יכירו במדינה שרובה יהודי". העת הזו היא 1923, ומי שכתב את המילים האלה הוא זאב ז'בוטינסקי. במאמר המחונן "קיר הברזל" הוא קרא להקים צבא שיגן על היישוב היהודי בישראל, והתנגד נחרצות לרעיון של מדינה דו-לאומית. למרות שהתנועה ראתה בו אישיות קיצונית, חצי יובל מאוחר יותר קמה המדינה וקם גם צבא על ידי לא אחר מאשר דוד בן-גוריון – איש מפא"י שמימש את חזונו של אבי הציונות הרוויזיוניסטית.

רק שאפילו הקונצנזוס סביב צבא ההגנה לישראל נשחק עם השנים. כן, גם אחרי ולמרות השבעה באוקטובר, צה"ל נע בחברה הישראלית על הציר שבין "צבא הכיבוש" ל"ערבים מבינים רק כוח". אז מה עושה מדינה שמאוד רוצה להיות אתונה הליברלית אבל נאלצת לנהוג כספרטה המיליטנטית כדי להתקיים?

אתם על "ציונות עכשיו" – ההסכת שבו – דווקא עכשיו, בלב המשבר – אנחנו חוזרים אל יסודות הציונות כדי להתמודד עם השאלות הכי קשות. אורלי גולדקלנג, סגנית עורך מקור ראשון, והרב ד"ר שרגא בר-און, ראש מרכז המחקר להגות עכשווית במכון הרטמן, מנסים להבין לעומק את הרלוונטיות של המושג ציונות, אבל גם לקרוא בקול ברור – ציונות, עכשיו!

לפרקים נוספים של ציונות עכשיו: