"קשה לי אפילו להגיד את המילה חטוף," אומרת דיצה, "זו מציאות שהיא לא הגיונית, לא ידועה, כל כך לא קשורה לכל מציאות שהאדם מכיר".
היא מספרת על הרגע בו הודיעו לה שנחטף, כששהתה בבית אימה בירושלים לרגל החג. אימה (שנפטרה מאז), הייתה חולה ומוגבלת תנועה ולא יכלה להגיע למקלט, לכן, כשהתחיל ירי הטילים בבוקר שבת הן נשארו יחד בדירה. אחרי שהתעוררו מהאזעקות, המידע הראשוני על המצב הגיע אליהם דרך העובד הזר של האם שראה סרטונים של מחבלים באופקים, אז הבינה דיצה שמדובר במערכה יותר גדולה מירי הטילים ה"שגרתי".
בצהריים כשהלכה לנוח, שמעה צעדים מתחת לחלון. הייתה לה תחושה לא טובה וכששמעה דפיקה בדלת הבית חשה רצון עז לא לפתוח, עד שלבסוף אחד מבני המשפחה פתח את הדלת. הם ניגשו לחדרה של דיצה ודפקו כדי להעיר אותה, גם מהדפיקה הזאת דיצה ניסתה להתעלם. משהו בה חש שמעבר לדלת מחכות לה בשורות שהיא לא רוצה לשמוע. לבסוף הם פתחו את הדלת והיא ראתה את ילדיה – שלא חגגו את החג בעיר – יחד עם פסיכולוג של מועא"ז בנימין, אז הבינה באופן וודאי שמשהו רע קרה.
אבינתן נחטף ממסיבת הנובה ברעים, יחד עם בת זוגו, נועה ארגמני שחולצה ב- 8 במאי 2023 מהשבי, במבצע החילוץ ההרואי "מבצע ארנון". את העובדה שנחטפו, גילו בני המשפחה מסרטון שפרסם חמאס. "אנחנו יודעים היום שהיו לו המון רגעים שבו יכול היה לברוח במהלך החטיפה" אומרת דיצה, "אבינתן גבר חזק וחסון. אבל הוא לא עזב את נועה ואין מצב שהיה מסוגל לעשות אחרת, היה לו חשוב להישאר איתה ולשמור עליה".
צופית מבקשת ממנה לשתף בסיפור על אבינתן, שיתאר לנו את אופיו המיוחד. דיצה מספרת על מאורע מתקופת מגיפת הקורונה, כשדיצה ואימה חלו בקורונה והסתגרו יחד בדירה בה דיצה טיפלה באימה, כשהיא עצמה עם 40 מעלות חום וחשה רע מאוד. באותה תקופה חששו מאוד מהידבקות ואף אחד לא העז להיכנס לדירה לעזור. "ואז יום אחד פתאום דפיקה בדלת" היא מתארת, "אבינתן הגיע. פשוט הגיע ונכנס, בלי לתאם מראש או משהו, והתחיל לסדר את הבית, בישל לנו, הלך לקניות. כשהוא נכנס פשוט קרסתי לו לתוך הידיים. הוא איפשר לי פתאום לנשום. הוא בא ופתר הכל. יש אנשים שבאים ויודעים לעשות משהו אחד, משהו יבוא לבשל או יבוא לסדר את החשמל או יבוא לעשות קניות, אבל לא אבינתן, הוא בא ועשה הכל. וזה הוא".
מה שנותן לדיצה את הכוח ומלווה את כל חייה ואת ההתמודדות שלה עם המצב הנוכחי זו האמונה בקב"ה והידיעה העמוקה שהכול מנוהל על ידו ולא על ידי אף אחד אחר. "אנחנו מחויבים לעשות כל שביכולתנו בעולם הזה ואני נאבקת ועושה הכל, אבל היום שאבינתן יחזור כבר כתוב וידוע, כשזה יקרה זה יקרה, וזה יכול לקרות ברגע. בזה אני מאמינה ועל זה אני מתפללת".
אחרי ההודעה על החטיפה הילדים שלה ניסו להרים את רוחה. "הם אמרו שלפחות רואים מסרטון החטיפה שהוא הולך על הרגליים והוא בריא, הוא לא פצוע. אמרתי להם שזה בכלל לא מעודד אותי, אנחנו יודעים שזה מה שקרה בתוך הסרטון אבל מה שקרה שנייה אחר כך אנחנו לא יודעים. אז הם אמרו, לפחות אנחנו יודעים שהוא חטוף, יש אנשים שנעלמו לחלוטין, התאדו מהעולם! אז עוד לא הבנו עד כמה החיפוש אחר אותם אנשים הולך להיות קשה ונורא. וגם אז עניתי, מה מעודד בזה שאני יודעת שהוא בידיים של היצורים הנוראיים האלו?! ואז הבת שלי בגאונותה אמרה, אבינתן לא בידיים של החמאס, הוא בידיים של ה'. וזה בשנייה הרגיע אותי. איפס אותי".
"מה הכוונה הרגיע?" היא מוסיפה "אני עדיין דואגת וכואבת ובלי גבול, אבל זה נכון, זו אמת. הוא נמצא בידיים של ה' והוא יחזור ברגע המדויק שהוא צריך לחזור על פי תכנית גדולה מאיתנו. זה כל כך נכון ומזוקק, אבל צריך להזכיר לעצמנו את זה כל הזמן".
