בפתח תקווה נוסדה לפני שלוש שנים אימפריה בשרית של קרניבורים ישראלים שעבורם "מופע" הוא לא עומר אדם במנורה, לא חנן בן-ארי בקיסריה ולא עדן בן-זקן בארנה: האומן המועדף עליהם הוא גורו בשרים שזוכה לכינוי "פיטמאסטר" ועל ההופעה שלו (בעל אותו שם) הם מוכנים לשלם גם 270 שקלים ולהיות שלמים עם כל אגורה. לפני כשבועיים, קונספט האירוח החדשני והכשר הגיע לצפון, ולא יכולנו שלא להגיע אל קניון חוצות אלונים בעמק יזרעאל כדי לסקר את התופעה הבשרית.
הדלתות להיכל הפימטאסטר נפתחות בדיוק בשעה שמונה בערב, אז נוהרים פנימה מאה אורחים. שורות של שולחנות אבירים ניצבים במרכז האולם, ועל המפות רשמו מראש המלצרים את שמו של כל משתתף. הם מפצירים בנו להכיר את שכנינו לשולחן, זרים מוחלטים, ולהתכונן נפשית לחוויית המופע הקרניבורי שמשלב בין סעודה עשירה לצפייה משותפת בשולחן המרכזי של הפיטמאסטר שמלהטט מולנו בקיצוץ, פירוק והגשה של בשרים, בהסברים ובשיתוף הקהל במלאכת הכנת הבשר שיוצא מהמעשנה או מהגריל.
המשתה מתחיל בסרטון הסברים והכנה לקראת השעתיים וחצי הצפויות לנו והכרוז מציג את חוקי המופע: הפיטמאסטר מחליט מה אוכלים ומתי. כשהוא מצלצל בפעמון, הדיבורים מפסיקים ועוברים להצגת המנה הבאה. ביתר הזמן, מוזיקה קצבית הכוללת שירים עבריים ולועזיים מחממת את האווירה. דניאל בן מויאל הוא הבמאי של המופע הערב והוא מציג את הצוות שאיתו, לצד מפלצת הגריל והמעשנה שבאולם עצמו. כשמחיאות הכפיים לא מספקות אותו, אופיר המארחת נוזפת בנו: "יאללה תרימו!" והקהל נענה לדרישותיה. מסכי ענק שמקיפים את האולם מקרינים את הנעשה על משטח הבוצ'ר המבריק ואנחנו מוזמנים להתמסר לחוויה. זה מופע תיאטרלי שבו יש שחקנים מקצועני בשר, יש עלילה מפתיעה (אין תפריט, ואף אחד לא יודע מה יוגש לו באותו הערב) והעיקר בו הוא האוכל.
הקונספט של המופע הוא קבוע, אם כי המנות עצמן משתנות לפי בחירתו של הפיטמאסטר התורן. הארוחה כוללת: שני סלטי פתיחה משתנים ושבעה סוגי נתחי בשר מהמעשנה והגריל מתחלפים, ביניהם גם: אסאדו, אורז אושפלו עם נתח בשר מעושן, אונטריב, פיקנייה, חזה אווז, דנבר סטייק, סינטה, אנטריקוט, פילה, ופלאט איירון. לצד כל מנת בשר מוגשת תוספת מיוחדת עם טוויסט מהמעשנה. בין כל מנה למנה מסביר הפיטמאסטר על עבודת ההכנה שלה, נותן טיפים למי שרוצה להתנסות בהכנה בבית ומזמין את הקהל, במיוחד אלו שחוגגים יום הולדת או מציינים אירוע אחר, לקחת חלק ולסייע לו במהלך צלחות המנות. בין לבין אנחנו מוזמנים להזמין שתייה קלה (סודה ומים), בירה ויין חופשי, קינוח וקפה.
כל הפרומו הזה מוביל אותנו לרגע שכולם חיכו לו: יובל המלצרית מניחה על השולחן את תוצרי המופע. היא מזהירה אותנו שהאונטריב בתיבול ממפיס, שחיכה לנו במעשנה 10 שעות, פורק לשערות ונח בקערה מעל אורז אושפלאו מעושן עם צלעות טלה, עלול להשביע אותנו וצריכים לאכול ממנו בזהירות. נשמענו לאזהרותיה, כי אין לנו ברירה.
לאחר מכן, מציגים לנו את השחקן הבא, גלילות חציל קלוי עם בשר צוואר בקר מעושן בשמיכה של מטבוחה חריפה קלות. גם הם ישבו וחיכו לנו כמה שעות במעשנה. המנה מוגשת עם לחם מחמצת ומטבלים וגם הפעם אנחנו מוזהרים שלא לשבוע כי מחכים לנו עוד חמישה סוגי בשרים. הטעמים של הבשרים עשירים ומלאי עסיסיות. מכל מנה אפשר להזמין גם "תוספת חיזוקים" למי שמעוניין לאכול עוד והמלצרים מסתובבים ומוודאים שאין חלילה אדם אחד בקהל שיגיד "רעב אני".
לא משנה כמה אנסה להכין בשר בבית, מכל סוג שהוא, הוא כנראה לעולם לא יצא מיוחד כמו מה שטעמתי כאן. הבשר נימוח ונמס, כמו חמאה רחמנא לצלן, וכל ביס הוא חגיגה. כך גם עם הפיקניה בצליה איטית ולאחריה גם האסדו, שהוגש עם תפוח אדמה שטוגנו בשומן בקר מתקתק. מגש עם נתחי סינטה מיושנת מגיע לאחר מכן בליווי מיקס ירקות שורש. דניאל מציג את "המנה הצמחונית", כך הוא מכנה את העוף המתובל בראב צ'ילי קפה וניתק במשיכה קלה מהעצם. עוד מתגנב אל החיזיון הזה גם חזה אווז מעושן שתובל במעט מייפל ועוד.
באמצע הסעודה אנחנו מוזמנים לעשות הפסקה עם גרניטה מרעננת של תפוחים, ערק, ג'ינג'ר ונענע. זה הזמן של דניאל לרדת מהבמה והוא מסתובב בין הקהל ועונה לשאלות ולצילומי סלפי.
החוויה בפיטמאסטר משלבת את כל החושים, ועבור חובבי הבשר בצפון – בטח שומרי הכשרות שבינינו – היא גם חוויה נדירה. במסעדת הפיטמאסטר בפתח-תקווה, יש המתנה של כחודשיים וחצי למקום פנוי באמצע השבוע וחמישה חודשים למקום בשולחן בערבי חמישי. שאלתי את דניאל היכן הוא חולם להקים את הסניף הבא והוא ענה בלי להתבלבל: ניו-יורק. כי מה שטוב לפתח-תקווה ולעמק יזרעאל בטוח יהיה גם טוב בתפוח הגדול. אין לו ספק, אגב, שגם הסניף שמעבר לאוקיינוס יהיה כשר.
