השיחה התחילה מפליטת פה מצוינת. הטעות הלשונית הזו שלו נגעה בלב העניין.
הוא הקשיב לנו בקשב רב כשהסברנו את מנגנון ההימנעות ממגע של אישתו (ושל נשים רבות אחרות), שכאשר מגע, או אינטראקציה בניהם היא חדורת מטרה, הגוף שלה נכנס למגננה, והיא מייצרת שיריון וצורך להגן על עצמה. לא מפניו. ולא מפני מגע. היא דווקא אוהבת מגע, חיבוקים ואפילו יחסים מלאים ולכן היא לא מבינה את עצמה, את ההימנעות שלה- וכמובן מאשימה את עצמה ומרגישה שהחסימה שלה היא הבעיה.
הם הגיעו כדי לטפל בבעיית החשק שלה, בהימנעות שלה ממגע. ולאורך השיחה, אנחנו מבינים יחד שמה שמייצר את השיריון ואת ההימנעות זה לא המגע עצמו- זו המשימתיות שבמגע, קרבה חדורת המטרה.
ואז הוא שאל: אז למה אלקים ברא ככה את הגבר? את תנועת הזרע שבגופו שיורה כחץ? את צורת החשיבה המשימתית שלו? זה בטח לא טעות בייצור של הבורא שברא את הגבר 'חדור מתנה'?? (כן, זה מה שהוא פלט בטעות, חדור מתנה במקום חדור מטרה)
זו הייתה הטעות הלשונית שלו, וזה כל הסיפור. מ'חדור מטרה' ל – 'חדור מתנה'.
כשאנחנו מבינים לעומק את המנגנון המיני הנשי שלרוב נחסם מפני מגע חדור מטרה, אפשר לרגע לחשוב שיש פה טעות ביצור, או שמשהו לא עובד נכון. יש את מי שהמיניות שלו עובדת ומתפקדת, ויש את מי שלא. מאוד קל ברגע זה להדביק תווית של מי הבעייתי בסיפור. להגדרות של א-מיניות, זו שלא אוהבת מגע וכו'.
אבל דווקא ברגע זה של התנגשות, כאוס וכאב אני רוצה להרכיב משקפים של ההרמוניה שבבריאה, למרות שזה רחוק מהתחושה שקיימת בין בני הזוג זה עתה. זה אמור לעבוד יחד. כן, זה יכול להיות הרמוני.
מחדור מטרה לחדור מתנה. איך עושים את זה?
נתחיל מההכרה שמערכת הגוף והנפש עובדים אחרת, בהבדלים בין גברים לנשים ובשונה מאדם לאדם.- הכרה זו, אינה מעשית עדיין. אך היא שלב בסיסי וחשוב. היא תוביל לשלב הבא, שבו לא נצפה מבן/ת הזוג לפעול או להגיב כמונו. אין את הדרך הנכונה.
כאשר למערכת העוררות יש 'חופש פעולה' והיא פנויה מלחץ של מה ואיך אמור, ויכולה להיות שם נוכחות. וכשאין נוכחות אז החוויה היא שאין.
אין אותי. אין חשק. אין רצון לקרבה או מגע. פשוט אין.
כשאין אותי, לרוב, באיזשהו שלב באינטראקציה זוגית, יגיע רגע של נתינה. לא נתינה מתוך רצון, אלא מתוך ריצוי.
כי כמה זמן אפשר להיות באין הזה, בכל זאת, יש פה מישהו בצד השני עם צרכים, חדור מטרה. וכך מתחזק לו מעגל ההימנעות מפעם אחר פעם של מגע לוקח שמגיע במשימתיות מתוך צורך ומחזק את הריצוי ואת האין. אין אותי. אין חשק. אין.
חדור מתנה, זו הכרה שכל אחד מבני הזוג מחזיק מתנה עבור הקשר וגם אחד עבור השניה. מה יכול להיות מתנה במגע חדור מטרה אם זה מכבה את מנגנון התשוקה?
אם דרייב תשוקתי זה מובא כמתנה וכמשאלה אל תוך הקשר, לא כחובה, זו מתנה שיכולה להחזיק את הקשר האינטימי ער, תשוקתי, רומנטי. זה הבדל קטן שאינו הבדל טקטי, כלומר, זו לא דרך אחרת לקבל את המיניות. זה שינוי תפיסה, שבה הגבר קודם כל יכבד את עצמו ואת תשוקתו. ויכיר בכך שהתשוקה הבוערת בקרבו היא מתנה. היא לא רק צורך וגם לא תפיסה אישית לגבי הקשר.
הוא כמו מחזיק אוצר, רצף יצור הטוסטסטרון שלו מזכיר לו תמיד שמימד תשוקתי זה תמיד רלוונטי.
החזקת המתנה הזו שלו, משמעותית במיוחד בתקופות הורמונליות משתנות של אישה ובעומסי חיים שבהם גופה מספר סיפורים , וההורמונים מפנים אותה לכיוונים שונים.
אם האיש שאיתה יבוא אליה עם תשוקה חדורת מתנה, הוא יכול להזכיר לה את התשוקה והנשיות שלה, עצמה.
איך שיח כזה נראה? במקום לומר, "אני גבר יש לי צרכים", "מלא זמן לא היינו ביחד", "איזה אישה קרה את", "יש לך בעיה בחשק, במגע וכו". או במקום לגעת באופן משימתי ללא רשות והסכמה – הוא יספר לה על תשוקתו אליה, ישתף אותה בגעגוע שלו אל המגע הקסום שלהם.
הוא יפנטז איתה לא על מה שהוא עושה בה, אלא על מפגש איתה, על הרגעים שהם לבד בעולם נושמים אהבה ותשוקה.
הוא יספר לה כמה התשוקה בניהם חשובה ויקרה לו ואיך שתשוקה זו מספרת כמה הוא אוהב אותה ולא רוצה לקחת ממנה דבר.
אני מניחה שגישה זו, חדורת מתנה, תמיס שריון וצורך מגננה ותפתח את ליבה ואף את גופה של אישה.
