זה אף פעם לא הזמן המדוייק למפגש אהבה מושלם. תמיד יש סיבה מושלמת למה עכשיו לא.
מדמיינים שאחרי שנעבור את האינטיסיביות של תחילת ההורות, קימות לילה לילדים הקטנים שהשתלטו על המרחבים והזמנים האינטימיים יתפנה בחזרה הזמן, המקום ואפילו ההורמונים למפגשי אהבה. ואז מהר מכפי שחשבנו מתהלכים מתבגרים ברחבי הבית, ערניים, קולניים, סקרנים ומשתלטים על השעות הפרטיות שלנו. מתברר שלכל תקופה יש את רעשי הרקע שלה.
לא תמיד הילדים אשמים, עומס בעבודה לגמרי תופס את הבמה. תמיד נראה לנו שאחרי שיסתיים הפרויקט הבא, תקופת המבחנים הקרובה, הקורונה, הבידוד, החגים. אולי בכלל החיים יחלפו ויפנו לנו סוף סוף מקום לאהבה.
האהבה שם במעמקי הלב, לפעמים מתבטאת ברחשי לב וגעגועים אבל למען האמת נשארת חבויה, לא קשורה לשגרת החיים. מפגשי אהבה מחכים לחופשה של פעם בשנה ולחלומות על התקופות שיגיעו אחרי שהחיים יירגעו.
בכל תקופה יהיו את הסיבות המאוד מוצדקות ומובנות למפגשי אהבה שנדחקים. בכל תקופה זה בהחלט יהיה הדבר ההגיוני לעשות. לוותר על העונג, ההשראה, הערך המוסף ולהתמסר לקריאה החזקה של המחוייבות שלנו כאן, כהורים, כאנשים בוגרים.
מצוות עונה מציעה גישה קצת אחרת, היא פותחת במינון של מפגשי אהבה לפי מקצועות. מינון נשמע כמו משהו שהורג את הספונטניות ואף אחד לא רוצה שהאהבה תהיה עוד מטלה, ובטח לא ריקה מרגש אותנטי. ובכלל, בהלכה מדובר על מקצועות שאינם קיימים יותר, גמלים, חמרים, ספנים.
אך אם נקלף לרגע את שמות המקצועות, נוכל לשמוע שיש כאן הזמנה להתבונן יחד על המחויבות המקצועית שלנו, ולא לתלות בה את כל התירוצים לפספוס של מפגשים אינטימיים. זו הזמנה לשנות את הגישה ולהבין שמפגש אהבה הם לא רק תגובה להתקרבות שבמקרה הטוב קרתה ובמקרה ההגיוני פשוט נרדמנו בסוף היום. מצוות עונה מזמינה אותנו להניח את האהבה בתשתית של חיינו בלי קשר לנסיבות.
באופן דומה כך אנו מתייחסים לשבת. לא נשאל בכל שבוע מחדש אם יש לנו זמן לשבת השבוע. השבת מונחת בחיינו ואנחנו באים אליה. אולי נשאל מה בא לנו השבת? למה אנחנו זקוקים השבת? אם יש לנו משאלה מיוחדת דווקא השבת.
כך גם עם מפגשי האהבה – כשהם מונחים כתשתית של החיים, מהם נובעים כוחות החיים.
לא צריך לחכות שיום אחד יגיע הזמן לאהוב בלי לחשוב – אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום.
וכמו שכל שבת מזמנת לנו התחדשות משלה, כך הציפיה שאמור לקרות משהו מסוים במפגש אינטימי מצמצמת, ולא מאפשרת למה שיש עכשיו לקרות.
אם פותחים את הציפיה המלחיצה של איך נראה מפגש אהבה ומשנים את הראש לכך, שזהו זמן להיפגש, לספר, גם בגוף, באינטימיות רגשית ומינית את מה שקורה עכשיו. בחיים. מפגשי אהבה ישובו להיות רלוונטיות לסצנות חיים רבות.
אז מה עושים:
?אמון שעכשיו (בעצם תמיד) הזמן לאהבה
? פתיחות, גמישות וסקרנות לאופן שבו אהבתכם מבקשת ביטוי בנפש ובגוף, בכל תקופה מחדש.
גלו יחד את הייחודיות שבכל תקופה, גלו איך בלת"ם זוגי הופך לשער להתחדשות של קרבה בניכם.
? קביעה של דייט זוגי באופן יזום, מתוך הסתכלות על נתוני חייכם והמחויבויות שלכם. השאלה היא לא האם, אלא איך? ומתי בשבוע?
? אתם יחד בזה, החשיבה והפתרון הם משותפים. ברגע שאחד מכם יהיה 'הבעיה' או 'האחראי' זה יחמוק מכם.
? להנות ממפגשי האהבה שלכם במנות קטנות ומשובחות. לא כל הפנטזיות צריכות להתממש בערב אחד – זה רק ירחיק את הערב הזה. הדרך האמיתית למימוש מלא פנטזיות היא להבין שיש חיים שלמים לחגוג בהם מלא סיפורי אהבה שלכם. וכל יום הוא עוד פרק בסיפור.
? היו אמיצים – תעזו להתנסות בשפות אהבה נוספות וחדשות לכם. ההתפתחות האינטימית קורית במעבר בין המוכר והנוח לחדש והלא ידוע.
