"כילדה, אני זוכרת שבפעם הראשונה שראיתי מופע פלמנקו זו הייתה אהבה מתנועה ראשונה. באתי הביתה ואמרתי לאמא שמחר אני מתחילה לרקוד פלמנקו", נזכרת רקדנית הפלמנקו מיכל ברט. "נכון שהתנסיתי לאורך הדרך בכמה סגנונות של מחול, אבל בסופו של דבר נשארתי עם הפלמנקו, שהוא האהבה הכי גדולה שלי".
המופע החדש של ברט, "תחושת בטן", משלב בין מוזיקת פלמנקו ספרדית ובין מוזיקת כליזמר יהודית. ככל הידוע, זו הפעם הראשונה בעולם שנערך מופע שמשלב בין שני העולמות, וברט אף מפתיעה: "במחקרים שנעשו על הפלמנקו זיהו שיש בו גם השפעות יהודיות, בהתאם לתקופה שבה יהודים חיו בספרד", היא אומרת. "יש שירה מסוימת בפלמנקו שממש מזכירה תפילה יהודית".
מוזיקת הפלמנקו המקורית נכתבה ומבוצעת על ידי הגיטריסט הספרדי ג'וזה קאליקו פיטי עם מוזיקת כליזמר יהודית מהעולם, המבוצעת על ידי הרכב ה'קליינע מענטשעלעך' בניהולו המוזיקלי של יואב פורת.
המופע החדש עוסק במעבר מחיי הרווקות לחיי הזוגיות, ההורות והשנים הראשונות לחיי המשפחה הגרעינית. כל אלה באים לידי ביטוי דרך נקודת מבטה של האישה-הרעיה-האם, ומוצגים בסצנות פרודיות המלוות בקריצה ובהומור. במופע 11 משתתפים – מוזיקאים, רקדנים ושחקנים, וכל אחד מהם לוקח חלק בנעשה על הבמה, לעתים כדמויות, לעתים כחלק מהתפאורה ולעתים הם מהווים שיקוף של עולמה הפנימי של האם. "את המופע הזה אני נושמת ומגלגלת משנת 2016, מאז נולדה בתי הבכורה", מספרת ברט. "רציתי להביא לידי ביטוי את הגילויים החדשים על חיי, את התחושות ואת ההתמודדויות שמלוות אותי. אחת הנגניות על הבמה היא אחותי, הדר – מה שהופך את כל החוויה למשפחתית מכל הכיוונים".
בין ספרד לישראל
בשנת 2007 זכתה במקום הראשון בתחרות הפלמנקו של "קרן עדי" במלגת ללימודים בספרד, שם שהתה שש שנים ברציפות. לדבריה, הגיעה לספרד עם ספרדית רצוצה, אבל מהר מאוד התגברה על מחסום השפה. "הרבה אנשים שם לא מדברים אנגלית, אז אין ברירה אלא ללמוד ספרדית. ישבתי עם ספרים וחוברות, והחלטתי שאני מתלבשת על זה".
מעבר למחסום השפה, היה גם קושי מנטלי להתחבר לתרבות הספרדית?
"לא ממש. בגדול, המנטליות הספרדית מאוד מזכירה את המנטליות הישראלית. אלה אנשים חמים שאוהבים לשתות ולצחוק. מאוד נעים שם ואתה מרגיש בבית. מצד שני, יש שם משהו אחר, שקשה לי לשים את האצבע עליו. בארץ אתה מסתכל לאדם בעיניים ובמשפט אחד אתה מצליח להבין את הכיוון של הבן אדם. בספרד ובמקומות אחרים זה קצת יותר מעורפל".
ב-2012, עם חזרתה לארץ, הקימה ברט את PASITO – בית של פלמנקו בפלורנטין, שם היא יוצרת ומלמדת. "אנחנו מלמדים את כל ענפי הפלמנקו – ריקוד, שירה ונגינה, מהצעד הראשון ועד לרמה מקצועית", היא מספרת. "בשנים האחרונות אני רואה עלייה בביקוש ללימודי פלמנקו. היום כמעט בכל מתנ"ס יש חוג פלמנקו. הריקוד וגם מוזיקת הפלמנקו נהיו יותר פופולריים, גם בזכות סרטים שנעשו עליו וגם בזכות העובדה שנעשים יותר חיבורים מיוחדים, כמו במופע שלי בין פלמנקו לכליזמר. האמנות הזו, שפעם הייתה יותר סגורה ומוגדרת, מתערבבת בסגנונות חדשים ונפתחת לקהלים חדשים".
רוב נשי
מאז שחזרה לארץ ברט מרבה לעשות שיתופי פעולה עם אמנים מחו"ל ומדי פעם מארחת רקדנים מספרד לסדנת אמן והופעות, כמו ישראל גלבן וחוסה בריוס ז"ל.
כיצד מתייחס אלייך הקהל בעולם כאשה ישראלית?
"אנחנו משתדלים לא לעסוק בפוליטיקה, אבל ברור שזה מחלחל. כשחייתי בספרד, נתקלתי בתגובות אוהדות יותר ואוהדות פחות. מצד אחד, הייתי בקשר עם צוענים ונוצרים אוונגליסטים, שהם בעד מדינת ישראל; מצד שני, בתקופה שעבדתי בשגרירות ישראל הנחו אותנו לשנות מדי פעם את מסלול החזרה שלנו הביתה, כי היו איומים וכתובות גרפיטי נגד ישראל. אני לא יודעת מה התחושה ברחוב הספרדי כיום, כי אני כבר כמה שנים בארץ, אבל אני יודעת שאין לי שום בעיה בעבודה שלי מול אמנים מספרד, ואני לא מרגישה שמישהו מהאמנים שם מחרים אותי בגלל היותי ישראלית".
רוב הקהל שצופה בפלמנקו הוא נשי. איך את מסבירה את זה?
"בארץ אני מסכימה איתך שהמחול נחשב לתחום נשי, אבל בספרד רואים הרבה גברים על הבמה ובקהל. הכל מתערבב היום, וזה מאוד מבורך בעיניי. גם אתה מוזמן להצטרף לאלינו לריקוד או למוזיקה ואם תבוא גם למופע אתה בטוח תתאהב".
המופע ייערך ב-29.7 במרכז סוזן דלל בתל אביב, וב-5.8 במרכז רפפורט בחיפה
