כשהייתי ילדה, חלמתי להיות רב. וגם וטרינרית, אבל בעיקר רב. עם זקן וציצית והכל. ללמד בישיבה עם רבבות תלמידים וספרים, גמרא מרופטת ועיניים טובות, להתווכח באש, להשפיע על העולם היהודי. לא הכרתי אף אישה שעוסקת בלימוד תורה: אף אחד לא אמר שאסור, פשוט לא היו כאלה. ולא היו סביבי בנים להשוואה. וכך נכנסתי לאהלה של תורה: נטולת השוואות, מלאת פרפרי התרגשות וסקרנות ואהבה.
אני חושבת שזה הדבר שמייחד לימוד תורה "נשי". לא לימוד תורה "של נשים", כי גם גברים יכולים לקחת חלק: לימוד נקי, סקרן, מלא אהבה, שטוף רצון, מכבד מסורת. נפתח לימוד חדש בעולם, לימוד שמשתוקק להכיר את התורה ולקחת חלק בעולם שלה, בלי פשרות בתורה ובמציאות. אני שמחה שאיני רב: אני אמא ואישה וחברה ובת ותלמידה ומלמדת. והתורה בכל אלה, וכל אלה מגיעים איתי ללימוד התורה. לימוד התורה ה"נשי", אם יש דבר זה, מאיר פינות בחיים שהיו חשוכות, ומאיר פינות בתורה שעד כה נשכחו. שאלות חיים הלכתיות שגברים לא חשבו לשאול, וגברים לא ידעו לענות: הריון, הטרדות מיניות, לידה, הפרעות אכילה. פיסות טקסט שנלמדו ברפרוף או בהעמקה מקבלות מבט חדש: תלמוד, חסידות, תנ"ך.

הלימוד הנשי נוגע וצריך לגעת בכל הספרים, בכל התחומים, אישה כנדבת ליבה. העולם צריך לתלמידות חכמים, לפוסקות הלכה, למנהיגות קהילה, למלמדות חסידות, למפרשות תנ"ך. אף אחד לא שואל מה גברים צריכים ללמוד בימינו. הם מסתערים, או נשלחים, לבית המדרש, איש איש בנטיית ליבו או בעל כורחו. ב"ה זכינו שבתי המדרש פתוחים ועמוסים ומחכים גם לנו, הנשים. הסתערו, אישה וליבה.
הבת שלי בת חמש. היא לא חולמת להיות רב, היא רוצה להיות טייסת ורופאה. וברור לה שתלמד בבית המדרש. מה תלמד ואיפה, ואילו פינות היא תאיר בעולם? אפילו השמים לא יהיו לה גבול.
יערה וידמן סמואל למדה תורה במדרשת עין הנצי"ב ובאוניברסיטת תל אביב, כיום כותבת עבודת מאסטר על רבי עקיבה במסגרת החוג להיסטוריה של עמ"י באוניברסיטת ת"א ומשמשת ר"מית במדרשת עין הנצי"ב זו השנה השלישית.