במסכת שבת מתואר שעם ישראל קיבלו אתה התורה בכפייה. הקב"ה כפה עליהם את ההר כגיגית ושאל אם הם רוצים לקבל את התורה. מנגד, עולה מהכתוב שעם ישראל אמרו נעשה ונשמע. הם קיבלו את התורה בעצמם בגלל שרצו בכך. וכך עולה מהמדרש שהקב"ה שאל כל אומה ולשון אם הם רוצים לקבל את התורה והקב"ה שאל גם את עם ישראל. לכאורה, לא היתה שם כפייה אלא שאלה כנה שהיינו יכולים, כמו שאר האומות, לענות בשלילה. אך עם ישראל בחרו במלוא הבחירה לקבל עול תורה ומצוות.
המהר"ל (תפארת ישראל, לב) מסביר שאין זה ממעלת התורה אילו עם ישראל היו יכלים לסרב לקבלה. ברי כל דבר שחשוב לנו באמת, אנחנו לא נותנים על זה בחירה. אנחנו נותנים לילדם לבחור איזה ממרח לשים בארוחת עשר אך לא נותנים להם לבחור אם לשים חגורה באוטו. כאשר משהו מספיק חשוב, לא נוכל לתת בחירה שמא יבחרו לסרב. כך גם לפי המהר"ל, עם ישראל היו צריכים לקבל את התורה בכפייה, בהכרח. אך החשיבות של נשעה ונשמע, של קיבלו וקיימו, של קבלה מרצון לא התבטלה. בעיניי, מה שמייחד את התורה הנשית הוא הלימוד ההתנדבותי. נשים אינן חייבות בלימוד תורה אך כל כך הרבה נשים היום בוחרות ללמוד מתוך רצון כנה ואמיתי להתעמק ולהבין. בעיניי נשים הן משלימות את השלמות של קבלת התורה על ידי קבלה מרצון.
ולעניין התוכן, לדעתי יותר נשים צריכות להיות חלק מהשיח הבית מדרשי. כדי שזה יקרה, נשים צריכות ללמוד הלכה ממקורה, לעומק. לדעת תורה נביאים וכתובים (וכדאי שגם הגברים ילמדו יותר תנ"ך!), משנה, גמרא, ראשונים ואחרונים. היום, כאשר המון מידע נגיש לציבור הרחב, ומנגד לא תמיד מתעמקים בהבנה עמוקה של הדברים, חשוב שכל אחד ואחת ילמד הלכה ממקורה. יבין את השתלשלות ההלכה, איך הפוסקים מגיעים לפסיקה הלכתית ויתעמקו להבין את ההיגיון ההלכתי. לימוד כזה יוביל לחיבור עמוק יותר להלכה ורצון פנימי יותר לקיימה. כמו כן, כאשר לומדים כך, אי אפשר שלא להתפעל מחוכמתם של חז"ל וגדולתם של פוסקים. מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת.
נוית צדיק למדה במגדל עז, מת"ן, ומכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום. כיום משמשת כרמי"ת במדרשת נשמת ומנהלת את בית המדרש הווירטואלי של נשמת. מלמדת הלכה במדרשת תורה ועבודה של בני עקיבא.
