"האנטומיה של גריי". סוף העונה השנייה. מרדית' נמצאת בזוגיות, וגם דרק, אך לא זה עם זו. דרק מנסה לשקם את היחסים שלו עם אשתו אלי, אחרי ששניהם ניהלו רומן מחוץ לנישואין. מרדית' מנסה להתאושש מהרומן עם דרק ולבנות מערכת יחסים חדשה. פתאום, באמצע נשף, כשכל אחד מהם חבוק בזרועות בן או בת זוגתו, מבטיהם נפגשים. מרדית' בורחת ודרק רודף אחריה עד שמשיג אותה. מרדית' מבקשת מדרק שיפסיק להסתכל עליה, ומה הוא עונה לה? "אני הייתי רוצה להסתכל על אשתי ולא עלייך אבל אני לא מסוגל". בהמשך כמובן הם יהיו ביחד, הזוג המיתולוגי של "האנטומיה של גריי". אף על פי שהמצלמה מראה לנו בגידה בוטה, יוצרת הסדרה גורמת לנו להרגיש שזהו מעשה לגיטימי מאחר שמדובר באהבת אמת והרומן ביניהם מוכרח להתממש.
לא רק ב"אנטומיה של גריי", המדיה של ימינו בכללותה מחנכת אותנו שרגשות זה דבר בלתי נשלט. כשמדובר באהבה, גם נוירו-כירורג מצליח כמו דרק שפרד לא מצליח לשלוט ברגשותיו. בפועל, בחיים עצמם מי שאינו מסוגל לנהל את רגשותיו אין סיכוי שיצליח להחזיק מעמד באושר בזוגיות מונוגמית.
כשהייתי בתיכון נהגו לומר לנו שכדאי שבעלך יהיה היחיד שתהיה לך איתו התנסות מינית כדי שלא תפלי להשוואות בחיי הנישואין. במציאות של ימינו הטיעון הזה פשוט לא רלוונטי. בין אם התנסינו ובין אם לא, אנחנו חיים בתרבות של השוואות והדרך היחידה לצלוח את חיי הנישואין זה ללמוד להתמודד איתם.
אילנה בלידשטיין ז"ל, שהייתה יועצת ומטפלת זוגית, סיפרה לי פעם סיפור על אישה נשואה, אם לחמישה ילדים, שהגיעה אליה לקליניקה. אותה אישה, שנקרא לה יעל לצורך העניין, סיפרה לה על חבר שהיה לה בתיכון שנשאר רווק מאז. יום אחד חברה של יעל הרימה אליה טלפון וביקשה ממנה עזרה לחשוב על מישהי בשבילו. החברה אמרה שהוא מחפש "מישהי כמו יעל". יעל שיתפה את אילנה שמאז אותה שיחה היא לא מפסיקה לחשוב עליו, וחשה תסכול ואשמה כי היא אוהבת את בעלה. אילנה השיבה ליעל שאם זה היה פתיחה לסרט הוליוודי היה ברור מה יהיה ההמשך. אבל את הסרט הזה לא כתב במאי הוליוודי, את הסרט הזה כתב במאי הרבה יותר מתוחכם. "למה לדעתך הוא שתל את הסיפור הזה בחיים שלך?", אילנה שאלה אותה. לפגישה הבאה היא הגיעה עם בעלה לטיפול זוגי. היא לקחה את מה שקרה כהזדמנות להעצים ולשפר את הזוגיות שלה.
התהליך אותו תיארה אילנה ז"ל מקביל לתהליך בתורת החסידות שנקרא "העלאת מחשבות זרות" בתפילה. לראות את המחשבה שמסיתה אותנו מהכוונה בתפילה כהזדמנות להעצמת התפילה וניתוב שלה למקומות חדשים. את העבודה הזאת אפשר לעשות בתנאי אחד – שמפסיקים להיבהל ולכעוס על המחשבות הזרות. כך גם בחיי הנישואין. אין מה להיבהל מדמיונות והשוואות, טבעי שהן יופיעו, השאלה היא לאן אני לוקחת אותן, איך הן יכולות למנף את הזוגיות שלי, להעצים את הקשר והאינטימיות? אם נאבקים במחשבות – בדרך כלל הן חוזרות בכל הכוח.
נאמנות בחיי נישואין אינה רק ברובד הפיזי. נאמנות היא בלב, והלב מבקש "עבודה שבלב", עבודה תמידית של כיוון הנוכחות אחד אל השנייה. בתקשורת בריאה ופתוחה אנחנו יכולים להביא את הסחות הדעת לתוך מערכת היחסים שלנו ולחשוב יחד על נוכחות משודרגת שהמחשבות האלה מזמנות. זאת בנוסף לשיח על הגבולות שאנו צריכים לשרטט בהגנה על מבצר ביתנו. חשוב לציין שבמידה ושום דבר לא עובד והמחשבות מטרידות ולא נותנות מנוחה, כמובן כדאי לפנות לטיפול ועזרה מקצועית.
