זה נראה כאילו התרגלנו לזה ובכל זאת זה מערער אותנו בכל פעם מחדש. אנחנו חיים כבר שנה וחצי בחוסר יציבות ובהרבה אי וודאות. והנה עכשיו, בדיוק כמו לפני שנה- הבלבול מול פתיחת שנת הלימודים, בידודים, חיסונים בדיקות וסימני שאלה לגבי סגרים בחגים. החלטות הממשלה משתנות חדשות לבקרים וקשה לתכנן תכניות שלא לדבר על האפשרות לפנטז על שגרה. אם לנו המבוגרים זה קשה, לילדים זה יכול להיות קשה פי כמה. ילדה שציפתה לכיתה א', מתרגשת מהילקוט החדש והקלמר המלא, ופתאום נודע לה אחרי כמה ימים שהיא צריכה להיכנס לבידוד. ולחילופין, מתבגר שנמרח כל החופש במיטה עם הפלאפון, בתוכו הוא כבר משתוקק למסגרת וחברים, ופתאום מודיעים לו באמצע השנה שעוברים ללמידה מרחוק.
איך אפשר לעזור לילדים ולנו לשמור על יציבות בתוך האי וודאות הזו? איך אפשר לנוע על הגלים המשתנים בלי לטבוע? הדבר העיקרי הנדרש כאן הוא גמישות ויכולת הסתגלות. אנחנו רוצים לאפשר לילדינו לפתח בעצם חוסן פנימי, כך שהיציבות בעצם תהיה בתוכם, גם כשהמציאות בחוץ לא יציבה בכלל. היכולת של ילדים לפתח חוסן מתפתחת עם הגיל. בגיל הצעיר כל חוסנם הוא בנו, ורק מתוך זה שאנחנו יציבים הם יכולים לחוש יציבות. לאט לאט הילד מפתח גמישות גם בתוכו ולומד להסתגל לשינויים גם כשההורים לא נמצאים ולא מתווכים לו את השינוי.
כדי לפתח גמישות ויכולת הסתגלות אנחנו צריכות לנוע בשני כיוונים, שלפעמים נראים סותרים או מנוגדים, אבל הם משלימים את היכולת של הילדים להתאים את עצמם למציאות:
שגרה בבית
נכון שבחוץ יש הרבה אי וודאות ולפעמים זה חודר לחיינו האישיים, ובכל זאת חשוב כמה שיותר לשמור בתוך הבית על שגרה ורוגע. את האיכות הזו מייצרים על ידי נוכחות הורית קודם כל. זה לא אומר שאת לא יכולה לצאת לעבודה, אלא שתשימי לב שהילדים מרגישים את הנוכחות שלך ושל אבא שלהם. נוכחות פיזית חשובה כדי שהילדים ירגישו בטוחים ברמה הבסיסית ביותר, אבל ללא נוכחות רגשית הם יחוו חוסר ביטחון ברמות עמוקות יותר. גם אם את עובדת שעות רבות מחוץ לבית, מצאי את הזמן לדבר עם הילדים, לשמוע מה שלומם, לשתף אותם בעולמך. כשילד מרגיש שההורים קרובים אליו, הוא רגוע ובטוח יותר.
מלבד הנוכחות ההורית כדאי מאד לייצר בבית טקסים קבועים שלא משתנים גם בזמני בידוד או לחץ. הטקסים יכולים להיות פשוטים וקטנים, כאלו שניתן ליישם בקלות ובהנאה. בארוחת ערב אפשר לעשות סבב שיתוף לסיכום היום או לפני השינה לומר לילה טוב אישי לכל ילד. טקס גם יכול להיות שגרה של סיפור או משחק בזמן קבוע. כל פעולה שחוזרת על עצמה ויוצרת הנאה וחיבור בבית היא טקס מבורך, שהילדים מצפים לו והוא בונה אצלם תחושה של יציבות ואושר.
לתווך חוסר וודאות
יחד עם שמירת השגרה בבית, כדי לפתח אצל הילדים גמישות צריך לאפשר להם לפגוש חוסר יציבות ובעצם להיתקל בכל מה שהחיים מזמנים דרך התיווך שלנו. בלי התיווך ההורי המציאות יכולה להיות מבהילה, במיוחד כשהיא מגיעה דרך מקורות לא מדויקים כמו קבוצות וואטסאפ של ילדים, או מקורות מעוררי חרדה כמו החדשות. התפקיד שלנו הוא לא להסתיר מהילדים מידע. להפך, כדאי לשתף אותם בהחלטות ממשלה שמתעכבות ולחשוף אותם לשיקולים השונים בהתאם לגילם. באותה מידה כדאי להפעיל שיקול דעת כמה, מתי ואיך לשתף. הילדים לא צריכים להיות מעודכנים בכל החלטת ממשלה שקמה או נופלת, רק במה שרלוונטי להם ושכבר עבר עיבוד כלשהו אצלכם.
הכי חשוב, אל תשכחי לייצר גם לעצמך איים של יציבות, טקסים קטנים שיעזרו לך לשמר את השפיות, הוודאות והכוחות שלך.
