יום כיפור בפתח ומיד אחריו סוכות ושמחת תורה. חלק מאווירת החג כוללת תפילות מרובות בבית הכנסת, אבל מה לעשות שהמרחב הזה וילדים קטנים לא תמיד הולכים יחדיו? ילדים, בפרט כשהם קטנים יותר, עלולים להפריע בבית כנסת מה שמייצר מתח בין הרצון לתת להם 'גירסא דינקותא' של חווית התפילה בציבור לבין השמירה על השקט והכבוד ליתר המתפללים. כשהילדים גדלים הם לא תמיד רוצים לבוא לבית הכנסת, וגם כשהם באים לא תמיד המטרה שלהם (להיפגש עם חברים) תואמת את המטרה של ההורים (שיתפללו). הבעיה עוד יותר מורכבת כשיש תינוקות שצריך לטפל בהם בבית, ואז עשוי להתעורר מתח על רקע מגדרי בין ההורים.
אני מציעה שלפני שנחשוב על ילדינו נסתכל קודם על עצמנו. ילדים קטנים מתחברים באופן הישרדותי למה שההורים שלהם מתחברים אליו, וסולדים מכל מה שלא קשור להורים שלהם. בגיל ההתבגרות מתעורר הרצון להתנגד למה שההורים אוהבים, ובכל זאת יש משהו פנימי ועמוק בתוכם שזקוק לאישור שהם עדיין חלק מהעולם של ההורים שלהם. לפני שאת מחנכת את הילדים למשהו, אני מזמינה אותך לבדוק עם עצמך (וכדאי גם עם בן הזוג) איך את מרגישה בבית כנסת, האם את מעדיפה ללכת אליו או להישאר בבית, מה מייצג עבורך בית הכנסת וההליכה אליו. חשוב לזכור שאין תשובה נכונה ושלהורים רבים קשה להתחבר לתפילה ולבית כנסת. אולי תגלי שבעצם התפילה בבית כנסת לא מאד חשובה לך, ואז ממילא יהיה לך פשוט יותר לשחרר את הילדים בעניין. אולי תגלי שחשוב לך שהילדים ילכו לבית כנסת בעיקר בגלל מה שיגידו השכנים או איך את תתפסי את עצמך כאמא. במקרה כזה אני רוצה להגיד לך שכמעט כל ההורים מתמודדים עם הסוגיה הזאת. ברוכה הבאה לקהילת ההורים הנורמליים.
אם הבנת שבית הכנסת הוא ערך חשוב עבורך והוא מקום שאת אוהבת להיות בו ורוצה עבור ילדייך את החוויה המתוקה הזאת, זה הזמן לשיח פתוח עם הילדים בו תתארי להם מה גילית כשחקרת את היחס שלך לבית הכנסת. ספרי להם מה את אוהבת בבית הכנסת, מהי תפילה עבורך היום ומה בית הכנסת סימל עבורך כשהיית בגילם. מתוך שיחה נעימה בקשי מהם לשתף אותך בהרגשות שלהם כלפי בית הכנסת והתפילה בכלל. זה אולי לא יהיה קל, אבל היכרות אמתית עם ילדייך משמעותה לראות אותם כפי שהם וללוות אותם איפה שהם נמצאים. המטרה של השיחה הזו היא קודם כל שיתוף ומפגש של עולם הערכים שלך ושלהם, ורק על הבסיס הזה אפשר לנסות להגיע להחלטות מעשיות.
הורים דתיים עסוקים בנושא הגבולות יותר מהורים לא דתיים, בגלל העיסוק בשמירת הלכה, אבל צריך לחשוב היטב כמה מתח סביב גבולות רוצים לייצר בבית. התשובה היא כמובן – כמה שפחות. ככל שהילדים גדלים שמירת ההלכות עוברת להיות בהדרגה תחת אחריותם, לכן ההחלטות שתגיעו אליהן צריכות לתת מקום לרצון ולהשקפת העולם של הילד. כדאי לקבוע גם עם הגדולים וגם עם הקטנים כללים שונים, למשל: באילו קטעים בתפילה הם צריכים להיכנס ומתי הם יכולים להיות בחוץ, באיזה אזור של שטח בית הכנסת יכולים לשחק וכן הלאה. אחת ההמצאות הטובות של הקורונה היא מנייני החצר, שמאפשרים יותר מרחב לילדים להיות, בוודאי בתפילות ארוכות כמו בחגים.
ולבסוף כמה מילים חשובות על מוגנות בבית הכנסת. הילדים פוגשים בבית הכנסת מבוגרים וילדים רבים, חלקם מוכרים וחלקם לא. פעמים רבות הם מסתובבים במשך זמן ארוך בחצר בית הכנסת ללא שום השגחה של מבוגר. בנוסף, נהוג לחלק לילדים ממתקים על ידי מבוגרים שונים. כל אלו נקודות שמצריכות תשומת לב רבה וכללים ברורים. למרות הרצון להיות בתפילה חשוב שההורים יבדקו אחת לכמה זמן מה עם ילדיהם. ההשגחה על הילדים היא חיונית וכן קיום שיח פתוח איתם לגבי מוגנות. שיהיו חגים שמחים.
