למי יש זמן, פנאי, חשק וטיפת כוחות לאהבה ואינטימיות זוגית בתקופת החגים האינטנסיבית? מרוב סימנים, סלטים, מנות, קינוחים, תפילות, טיולים וחברים- קולות אהבה חרישיים ואינטימיים נבלעים להם בקול ההמון הצוהל ובתפקידים וסדרים שנטלנו על עצמנו. לא בטוח שהאתגר הוא שאין זמן לאהבה. האמת היא שפשוט אין לה מקום. כשמגיעה השעה שבה כולם מזדחלים למיטותיהם, קורסים ומתפרקים, גם ההורים מתמוססים והזוגיות מתפספסת.
אם נאמר לעצמנו שצריך לפנות זמן לאהבה כי "חגים וזמנים לששון", הזוגיות עלולה להפוך לעוד מטלה מעיקה והמערכת המינית והרגשית לא תשתף פעולה (היא לא אוהבת לקבל ציוויים והוראות הפעלה). יתרה מכך, בסוכות, שהוא גם זמן שמחתנו, בו הסוכה היא כמו חיבוק והסכך הוא כמו חופה, דווקא אז זוגות רבים ישנים בהפרדה (הוא בסוכה והיא בבית). נגמרה החגיגה.
לב פועם באהבה
חגים ומועדים אכן נועדו לשמחה, לאהבה, לחיבורים ומפגשים ייחודיים. הם מלמדים אותנו תנועה שיש בה שיעור באינטימיות שתקף לא רק לחגים, אלא לכל השנה כולה: התנועה העדינה בין אקטיביות של יצירת אווירה וכוונה, תכנון זמן ומקום לבין נוכחות והרפיה.
אחד הסעיפים שאני אוהבת במיוחד בלימוד של מצוות עונה זה המצווה לקיים מפגש אינטימי זוגי בזמנים קדושים כמו שבת, ראש חודש, חול המועד ועוד. לרגע, בקריאה ראשונה זה יכול להיות מקומם. מה מתערבים לנו בזמני אהבה? זה אמור לנבוע רק מחשק ורצון. ובינינו, בואו נעבור את החגים בשלום ובחברות קודם כל. מה הקשר בין יחסי אישות ללב ליבם של החגים והזמנים הרוחניים? מה זה בכלל קשור לרוח? זה שמדובר בציווי לכאורה מוציא את כל הרוח מהמפרשים ומכניס את זה אל תוך הצ'ק ליסט. אלא שבעומק הדברים יש פה קריאה שבאה להזכיר ולכוונן אותנו גם אל חגים מחוברים ומהותיים יותר וגם אל זוגיות מחוברת ושופעת יותר.
מצוות עונה היא עבורי כמו מצפן שגורם לי לבדוק את עצמי: האם הסלטים השתלטו? האם ההורות השתלטה? האם הרוחניות התנתקה ממקור חיותה, כמו כהן גדול שמחויב להיכנס אל קודש הקודשים מתוך חיי בית ואישה?
מפגש אינטימי דווקא בזמנים קדושים, מבקש להוציא אותנו מתפקוד טכני לתנועת חיים של לב פועם באהבה. שכל מעשינו בחומר וברוח ינבעו מתוך החיבור העמוק הזה.
מהכיוון השני, זו הזמנה ותזכורת למפגש אינטימי זוגי, שלא צריך רק לחכות שיגיע כשיגיע. אפשר לזמן אותו, להתכוונן אליו, לעשות לו מקום ולייצר אווירה מתאימה. העובדה שמדובר במצווה מזכיר לנו שמפגש אינטימי אוהב בין איש לאישה הוא דרך לקבל שפע רוחני ודרך להשפיע בעולם.
זה לא לעשות אהבה- אלא לאפשר לאהבה להתגלות, להתרבות, להופיע.
זו לא משימה, זו הזמנה.
אז איך מפנים זמן ומקום לאהבה בחגים? כמה עצות קלות ליישום:
סנכרון זוגי לפני החג: לשבת יחד לקראת החג הקרב ולתאם מראש רגעי השקה ומפגש ביניכם. זמנים שהם שלכם.
התכווננות משותפת: לעשות משהו יחד לקראת החג. ללמוד, לבשל או כל פעילות אחרת שגורמת לחג להיות חלק מהמסע הזוגי שלנו ולא שננחת אל החג כמו שני זרים או במקרה הפחות טוב, כמו שני יריבים.
שפת סימנים מוסכמת: קבעו ביניכם מראש סימנים לרגעי ההמולה, כך שתבינו זו את זה. זו הזדמנות לגלות שפות נוספות שאינן שיחה מעמיקה אך יש בהן הרבה: שפות של עיניים, מבטים או קריצות, סימני ידיים ונגיעות קלות.
להתגנב לרגעים למרחבים פרטיים: העולם לא יקרוס אם תיעלמו לכמה רגעים של היזכרות באהבתכם.
לא לשכוח להתחבק: לקראת סוכות שזה חג שבו הסוכה היא כמו חיבוק לפי המקובלים, זה הזמן להרבות בחיבוקים ממושכים.
