"אחרי מותי, ספדו לי 'כך הייתה אישה, וראו- איננה עוד'": ההצגה המטלטלת על סיפור הרצח האכזרי של אסתי אהרונוביץ' 

"אחרי מותי, אל תקברו אותי

בתוך השכחה והשגרה הסלחנית

אל תחרישו עוד

צאו והקימו צעקה גדולה

לבל יהיה מותי הרגל" (מתוך ההצגה "רצח בהסכמה")

בנובמבר 2019, נרצחה אסתי אהרונוביץ', אם לארבעה וסבתא לתשעה על ידי ד"ר גיורא פרי, מי שהיה בעלה מנישואים שניים, בחמש יריות אקדח. אהרונוביץ' נורתה בביתה שבמושב תלמי אליהו, המקום שהיה אמור להיות המרחב הכי בטוח עבורה ומצאה את מותה בגיל 70. משפחתה טענה כי היא ניסתה להתגרש מפרי למרות התנגדותו ואותו ניסיון להיפרד ממנו, כמו במקרים רבים אחרים, הוא שהוביל לרצח. 

הסיפור של אהרונוביץ', הוא אחד ממקרי הרצח המזעזעים והמתוקשרים שהתרחשו בשנים האחרונות. מאז המצב במדינה רק החמיר. עשרות נשים נרצחו ומספר הדיווחים על אלימות במשפחה עלה באופן דרסטי מאז שהקורונה הגיעה לחיינו. כיום חיות בינינו למעלה מ-250 אלף נשים שסובלות מאלימות על ידי בני זוגן ולמעלה ממיליון ילדים. המציאות הזו אינה גזירת גורל ולאלימות, כמו במקרה של אהרונוביץ', יש פנים רבות. הנה עוד נתון מעניין ולא מספיק ידוע: במחצית ממקרי הרצח של נשים על ידי בני זוגן לא הייתה אלימות פיזית קודמת. אסתי אהרונוביץ', מיכל סלה, דיאנה דדבייב (רז), מאיה ווישניאק ואחרות- הן תזכורת לכך שאלימות שקטה היא לא פחות מסוכנת.

בחול המועד סוכות תעלה ב"פסטיבל עכו לתיאטרון אחר" הצגת הבכורה "רצח בהסכמה", שנכתבה בעקבות מקרה הרצח של אסתי אהרונוביץ. ההצגה מבוססת על פואמה עוצמתית ומטלטלת אותה כתבה הסופרת איריס אליה כהן ומשולבים בה קטעי מונולוגים שנכתבו על ידי היוצרת והשחקנית תהילה אזולאי שאול. 

הנושא של אלימות מגדרית אינו זר או חדש ליוצרת ושחקנית התיאטרון הדתיה תהילה אזולאי שאול. את המונולוגים שמופיעים ב"רצח בהסכמה" היא כתבה לפני 15 שנה להצגה אחרת, בהשתתפות נשים שחיו תחת אלימות. ההצגה ההיא נגנזה יחד עם המונולוגים שכעת מוצאים את מקומם מחדש. את ההצגה ביימה חנה וזאנה גרינוולד ומשתתפות בה השחקניות: סלי ארקדש, זיטה יגודייבה זינגר, תהילה אזולאי שאול ורחלי פנחס.

"לפני 15 שנה חנה (וזאנה גרינוולד, ש.י) ביקשה שאגיע למרכז לנפגעות אלימות במשפחה כדי לכתוב מונולוגים בעקבות עדויות של נשים שטופלו שם. המפגש עם אותן הנשים הפיל לי כמה אסימונים לגבי המציאות בה אני גדלתי, וזה היה לי גילוי מאוד חזק ומטלטל", נזכרת אזולאי שאול. 

"היום, במבט לאחור, אני יכולה להגיד שגדלתי בבית אלים, אבל כשגדלתי ועד לפני כמה שנים טובות אלימות הייתה או שהרביצו לך או שלא הרביצו לך. ההבנה שלאלימות והפחדה יש הרבה תחפושות זאת הבנה חדשה יחסית. דרך הכתיבה למדתי שגדלתי בבית שהייתה בו אלימות. אמנם מילולית אבל תמיד היה באוויר פחד שעוד רגע משהו יתפוצץ וכלום לא יעזור. כשאני גדלתי זה היה לגיטימי לתת סטירה אבל יש כל מיני סוגים של אלימות שמפעילים בהם כוח על הילדים או על בן הזוג, לא תמיד זה כולל מכות פיזיות. יש הרבה דברים שנכנסו לתודעת האלימות כמו אלימות כלכלית חברתית, אלימות הלכתית ואלימות שקטה".

גאה בכיסוי ראש

 אזולאי, נשואה ואם לחמישה, מתגוררת באליאב שבחבל לכיש. בהצגה "רצח בהסכמה", מלבד השימוש בטקסטים שכתבה היא גם משחקת בעצמה, לא תופעה מאוד נפוצה בתיאטרון שאינו מגזרי. כשאני שואלת אותה על המקום שלה כיוצרת דתיה בעולם התיאטרון היא לא רואה בזה עניין של ממש. "אני חושבת שכבר לא רלוונטי להגיד שלא רואים דברים כאלה בנוף, כי עברו שנים מאז שהיו שתי שחקניות דתיות, אבל כיוצרת אני מעדיפה להסתובב במרחב הדתי. הוא יותר נוח עבורי".

אז הזהות הדתית לא מהווה אתגר בתוך עולם התיאטרון?

"בעבר באמת היה לי לא נעים להסתובב עם כיסוי ראש כי זה הרגיש זר. גם נושאים כמו שמירת השבת, שמירת נגיעה או העובדה שאני לא אעשה דברים מסוימים על הבמה היוו אתגר אמיתי, אבל אני מרגישה שעברתי תהליך. היום אני גאה מאוד בכיסוי ראש שלי. אני מרגישה שאני מייצגת בתוך מרחב חילוני גם את המקום שממנו אני מגיעה. זה אגב דבר חשוב היום בעולם התיאטרון- לתת ייצוג לאנשים שונים בחברה". 

גם אלימות נגד נשים חוצה מגזרים ולאזולאי שאול היה חשוב לתת ייצוג לזהות הדתית גם במונולוגים חדשים יותר שכתבה ל"רצח בהסכמה". "את אחד המונולוגים כתבתי על אישה דתייה. לחנה ולי היה משפט מהמונולוג שהיינו חלוקות לגביו: 'תמיד היינו דתיים אבל בשנים האחרונות הגמד התחזק'. היא שאלה אותי כל הזמן למה אני צריכה את המשפט הזה. הסברתי לה שהמשפט הזה חשוב לי כי אני מבינה שהדת היא לא הבעיה אלא השימוש בדת כרודן קיצוני שנותן הצדקה למעשי אלימות. האישה מהמונולוג נשארת דתייה וחדורת אמונה היא מחליטה להעיף את בן זוגה, מה שבסוף המונולוג מתברר כהחלטה מצילת חיים".

הכאב המדמם

מעין מגיד, ביתה של אסתי אהרונוביץ' ז"ל, כבר צפתה בהצגה "רצח בהסכמה" והיא מספרת על חוויה עוצמתית שמוסיפה ללוות אותה. "ההצגה מדהימה ברמה בה היא מצליחה להיות מדויקת ולשקף מציאות עגומה וקשה. החיבור של השחקניות לנושא האלימות מורגש היטב והזעקה של נשים רבות נשמעת בעוצמה. 'רצח בהסכמה' היא חוויה שלא אשכח. הרגשתי לראשונה שמישהו באמת אבל באמת הבין אותנו- קורבנות האלימות במשפחה, אלו שנותרו מיותמים וכאובים. אנחנו שמתמודדים, גם לאחר הרצח הנוראי, עם בתי משפט, עם חוקים מעוותים שנכפו עלינו וגרסת הרוצח שתמיד ימצא דרך לנסות להאשים את האישה".

מעין, ספרי לי על אמא שלך. מי הייתה אסתי אהרונוביץ'?

"אמא הייתה אישה מלאת חיים. בכל מקום בו היו מוזיקה וריקודים שם היא הייתה. תמיד מטופחת, יפהפייה מבחוץ אבל בעיקר מבפנים. היא הייתה אישה שאוהבת את החיים ולכל מקום שהגיעה הביאה איתה אור ושמחה. יש חלק בהצגה שבה מתארים את האישה כמישהי שרוצה רק טוב, שסולחת, מכילה ומבינה. זאת הייתה אמא שלי. כשהרוצח של אמא, ד"ר גיורא פראף פרי, ידע שהיא הולכת לעזוב אותו הוא התחיל להפחיד אותה ואותנו בהתנהגות המוזרה שלו. כשהצענו לה לפנות למשטרה היא אמרה לנו- 'השתגעתם?! זה יפגע לו בתעודת רופא ואני מבקשת ורוצה לסיים את זה יפה!'. היא ביקשה לסיים את הקשר בטוב ולא לפגוע בו, על אף ההתנהגות השתלטנית והמאיימת. 

"לתיאטרון יש המון כוח ואני מודה מקרב לב לחנה וזאנה גרינוולד, הבימאית המופלאה, על הפקה מדהימה. אני מודה לשחקניות המקצועיות וגם לכותבת הפואמה איריס אליה כהן שכתבה אותה בעקבות רצח אימי ז"ל. איריס כתבה  באופן כל כך חודר ומדויק שעד לפני מספר ימים לא העזתי לשבת ולקרוא את מילותיה".