אחרי הלידה הראשונה שלי הגיעה שכנה עם עוגה. הילדים שלה כבר היו גדולים והיא נתנה לי עצה חשובה- "מתי שאת יכולה תלכי לישון". היא סיפרה שבמשך שנים רבות היא הייתה מחוסרת שינה וחטפה כל הזדמנות כדי לעצום עיניים. התרבות שלנו גדושה בסמלים, בדיחות ואגדות אורבניות שכורכים יחד אימהות (ולפעמים גם אבהות) עם עייפות. אני פוגשת נשים בהריון והפחד הגדול שלהן הוא העייפות שיצטרכו להתמודד איתה כאימהות. בטעות מחברים את העייפות רק לטיפול בתינוקות וילדים קטנים שלא ישנים בלילה, אבל ההתמודדות האמתית היא עייפות נפשית. אימהות שכבר לא קמות בלילה, מתעייפות מאד מהמרוץ הסיזיפי ביום. הן קמות לרשימת מטלות, סנדוויצ'ים, כביסות, קביעת תורים, הסעה לחוגים, בישול, ניקיונות, ונרדמות עם רשימת מטלות שלא הספיקו וחלומות שנקברו בתחתית הרשימה. כמובן שאין יותר סיזיפי מהמעברים האינטנסיביים בין חופש וחגים, בהם כמות הבישולים והכביסות יחד עם בניית סוכה ועוד הכנות מגיעים לרמות בלתי נגמרות של עשייה.
יש מצב שלהיות אמא יכול להיות פחות שיעבוד ויותר הנאה וחופש?
אני לא אומרת שלא יהיו מטלות והתעסקויות, אין לי מרשם פלא לחיים ללא כביסות וכלים, ואני אפילו לא בטוחה שזה מה שאת מחפשת. אני כן אומרת שאפשר להכניס חופש בתוך המציאות האינטנסיבית, ואפילו יותר בימים האלו בהם הילדים נמצאים בבית. הדבר החשוב והבסיסי הוא לבדוק שסדר העדיפויות שלך מעודכן. סדרי עדיפויות משתנים במהלך החיים, אבל לא תמיד אנחנו עוצרות לבדוק את עצמנו וממשיכות לדבוק במה שהיה נראה לנו חשוב לפני שנתיים. אולי כשהייתה לך תינוקת זוחלת היה לך חשוב לנקות את הסלון כל ערב, ועכשיו את יכולה לוותר על זה? אולי פעם לא יכולת להירדם אם יש כלים בכיור, ואם תבדקי תגלי שהיום את יכולה לישון מצוין גם ככה? אין כאן מקום לשיפוטיות? מה שהיה נכון לך פעם כנראה היה חשוב בזמנו, ומה שחשוב לך היום לא בהכרח יהיה נכון לנצח. גם השוואות עלולות להזיק מאד כשאת מנסה להיות נאמנה לסדרי העדיפויות האישיים שלך ואני ממליצה לך בחום להיפטר מכל השוואה שעולה לך בראש. כל אישה משלמת מחירים על הבחירות שלה ואת לא יודעת אילו מחירים משלמת השכנה עם הבית המתוקתק או עם הילדים הרגועים.
אחרי שהבנת מה מבחינתך חובה, מה גמיש יותר ומה לא ממש חשוב, זה הזמן לפתרונות יצירתיים. בדרך כלל נוכל לקבל עזרה בקלות רבה יותר ממה שנראה לנו. אולי בן זוגך לא יודע שיש איזו משימה שאת שונאת לעשות, ואם רק תגידי הוא ייקח אותה בשמחה. אולי ההורים ישמחו לקנות לך לחג מדיח או מייבש. אולי הילדים שלך כבר בשלים ללמוד משימות חדשות בבית. אם אין לך מושג איך לשתף אותם במטלות – תקראי את הטור שכתבתי פה במדור בנושא שיתוף הילדים בעבודות הבית.
לבסוף, יש לך את הבחירה לחשוב אחרת. כשחזרנו בחופש הגדול מקמפינג זיהיתי שיש לי מחשבה "משפחה גדולה זה עמוס", וראיתי איך המחשבה הזאת מייצרת לי עומס, וגורמת לי להרגיש את העומס הזה ואת הסבל שנגרם ממנו. החלטתי לשנות את המחשבה ל"משפחה גדולה זה עונג" ואז התחלתי לזהות רגעים קטנים של תענוג והנאה, של אחוות אחים ויצירה, וממש להכניס אותם למודעות שלי כדי לעגן את המחשבה החדשה בתוכי. בכל רגע יש לך יכולת לבחור את ההוויה הפנימית שלך, את המצב התודעתי והרגשי שאיתו את ניגשת לחיים. אם תבחרי לחוות את הזמן הזה כהזדמנות לקרבה, כמרחב למשחק, בילוי ויצירה משותפת, תגלי שהוא אכן כזה. זה לא יבטל את הבישולים לחג, אבל המחשבה תהיה פחות עמוסה ועייפה, כי העיקר הוא היחד המשפחתי ולא התפעול השוטף. החגים הם הזדמנות נהדרת לבלות עם המשפחה, להוריד רגל מהבישולים המושקעים ולהעביר אותה לדוושה של בילויים משותפים. לפעמים מטלות הבית יכולות גם להפוך לבילוי משפחתי, וגם לקדם את הבישולים לחג. כשבוחרים בחופש ולא בעומס אין גבול ליצירתיות.
