3.10.21
שם, איתך
היום, לפני שנתיים נלקחת.
עינייך היפות, הגדולות, המכילות
ראו זוועות
ובנשימתך האחרונה
אולי שמעת את זעקת ביתך
וליבך פרפר בבהלה.
אם הייתי יכולה להיות שם איתך,
הייתי לוחשת לך,
שבמותך עוד תצווי חיים.
שביתך תהיה בידיים טובות ואוהבות.
שאת תמשיכי לנכוח איתנו, תמיד.
אם הייתי יכולה, הייתי לוחשת לך,
שאת גיבורה, שהכל יהיה בסדר, את יכולה
לשחרר, להרפות…
אנחנו נהיה בסדר, באמת.
אם הייתי יכולה,
הייתי לוחשת לך,
שאני אוהבת אותך תמיד, לעד, ולנצח
וכן, אני יודעת שגם את.
17.10.19
את, לא אני
ביום בו איבדתי אור גדול,
קיבלתי אור אחר,
אהבה אחרת,
כה מנחמת…
את, נשאת אותה ברחמך תשעה חודשים
את, ילדת אותה בכאב
פטמותייך נפצעו כשלמדת להניק
גופך החלים לאיטו מהלידה.
לא רחמי, לא גופי…
אבל הנה, עכשיו אני, חובקת את פרי בטנך
אני, נהנית מהפירות
מילדה חזקה, עוצמתית, שמחה, אוהבת, מחבקת וצוחקת-
אני
לא את.
את היית צריכה להנות ממנה,
את היית צריכה לחבק אותה,
להרגיש אותה,
לצחוק איתה.
ואני
בוכה וצוחקת
איתה, איתך
זוכה לקבל את פרי עמלך…
זה לא פייר.
בואי תהיי איתנו,
נחבק אותה יחד, נרגיש, נתחבר…
מתגעגעת אלייך,
אחות שלי.
12.9.21
הקשבה
צל ירד על ליבך
שתיקה הולבשה על שפתייך
עצב על עינייך
סליחה אחות
שלא ראיתי, שלא שאלתי, שלא פתחתי.
סליחה שלא שמעתי
את זעקת ליבך השותת.
סליחה
שאותו אהבתי.
סליחה
שלא הבנתי.
סליחה, אחות, סליחה
שאת כל זה עברת לבדך.
סליחה שלא הקשבתי
לך
ולי
לעינייך היפות, הרכות
לשפתייך השותקות
לנשמתך המיוסרת.
סליחה.
