בגיל 21 בלבד, נעם רוקניאן נמצאת בשנה האחרונה של התואר השני שלה בפקולטה להנדסה בבר אילן. "אני עושה תואר שני אצל פרופ' אלכס פיש בנושא שקשור למחשוב קוונטי, ומתרגלת קורסים של פרופ' אדם תימן ושל פרופ' בני זיידל", היא מספרת. "המחקר שלי הוא בתחום שממש מעניין אותי, אני נהנית לעבוד על הנושא הזה בכל רגע שאני נמצאת באוניברסיטה, ובאופן כללי ממש טוב לי פה. אני מתכננת להמשיך לדוקטורט כבר בשנה הבאה. ואחר כך נראה".
בהתחשב בהישגיה יוצאי הדופן בגיל כה צעיר לא מפתיע שכבר כילדה הבינה שהיא שונה מחבריה לכיתה, שיכולותיה וכל תחומי העניין שלה אחרים. "זכור לי שבשיעורי חשבון בכיתה ד' הייתי נורא משועממת, והמורה הכינה לי תרגילים של כיתות יותר מתקדמות כדי שאפתור אותם", היא אומרת. היא אובחנה כמחוננת, ועד סוף בית הספר היסודי השתתפה בתכנית למחוננים במרכז רון ורדי בראשון לציון. כשחברותיה לכיתה היו עסוקות בדברים אחרים, היא התעניינה ב-Gundam, הרכבת מודלים של רובוטים, ובכיתה ו' השתתפה בתחרות FLL – First Lego Luege, לתכנות של רובוטים מלגו. במקביל, בכיתה ו', נרשמה לתוכנית העשרה במתמטיקה ("למדתי מתמטיקה להנאתי במשך שנתיים"). בחטיבת הביניים השתלבה בכיתת מופת, כיתה מדעית שבה לומדים כבר מכיתה ז' מתמטיקה ופיזיקה ברמה מוגברת, ובכיתה ח' הצטרפה לתוכנית של אוניברסיטת בר אילן לנוער מוכשר במתמטיקה, שבמסגרתה סיימה, בכיתה י', בגרות של חמש יחידות במתמטיקה.
את לימודיה לתואר הראשון החלה מיד לאחר מכן – והיא רק בכיתה י"א. "בשנה הראשונה למדתי מתמטיקה ופיזיקה, ובשנה השנייה עברתי למסלול של תואר כפול, ובמקביל לתואר בפיזיקה הצטרפתי לפקולטה להנדסה והתחלתי ללמוד הנדסת חשמל, במגמות ננו-טכנולוגיה ועיבוד אותות". את השנה השנייה ללימודיה האקדמיים עשתה במקביל לכיתה י"ב, שאותה השלימה במגמת ביו-טכנולוגיה, עם כל החובות והחוויות שיש לתיכוניסטית רגילה. כשסיימה את התיכון נכנסה ישר לאוניברסיטה, המשיכה את לימודיה כסטודנטית מן המניין, ובסוף שנה ג' קיבלה הצעה מהפקולטה להנדסה להצטרף למסלול ישיר לתואר שני.
השילוב בין אהבתה להנדסה ולפיזיקה בא לידי ביטוי גם בתחום המחקר שלה: אפיון ותכנון של מעגלים שמיוצרים בטכנולוגיות ננו-מטריות, בשביל בקרים בתחום המחשוב הקוונטי. את המחקר היא עושה, כאמור, במעבדתו של פרופ' אלכס פיש. "במעבדה יש לנו קבוצת מחקר גדולה, עם הרבה אנשים רציניים, חלקם עם המון שנות ניסיון בתעשייה, וכולנו עובדים ביחד כדי לקדם את המטרה הזאת. זה מאוד מאוד מעניין: זה לעשות דברים שאף אחד לא עשה לפני, בטכנולוגיות ננומטריות". פרופ' פיש הוא גם זה שאצלו תרגלה את הקורס הראשון שלה: מעגלים אלקטרוניים ספרתיים. היא עשתה את הקורס, כמו כל הסטודנטים להנדסת חשמל, בשנה ג', ותרגלה אותו לראשונה בשנה שלאחר מכן, כשהייתה בעצמה בשנה ד' (ובשנה ראשונה של התואר השני שלה). "בקורס עצמו יש 180-160 סטודנטים, הם מתחלקים לקבוצות תרגול ואני מלמדת את מי שמגיע", היא אומרת. בשנה שעברה החלה לתרגל קורסים נוספים: מעבדה למעגלים אלקטרוניים משולבים של פרופ' פיש, מעגלים משולבים ספרתיים של פרופ' אדם תימן ומבוא לבקרה של פרופ' בני זיידל.
"אף אחד לא יכול לעצור אותך"
הישגיה של נעם מרשימים לכשעצמם, אולם עוד יותר לאור העובדה שהוריה חירשים והיא עצמה נחשבת כבדת שמיעה – מה שהביא לפטור משירות בצה"ל. "הבעיה שלי היא בסינון רעשים. בשיחות אחד על אחד אני שומעת טוב, אבל בשיחה של שלושה אנשים ומעלה אני לא שומעת כלום, כי סינון הרעשים לא עובד כמו שצריך. אז לעבודת התרגול, למשל, זה לא מפריע: אני לא שוטרת, כולם שם כי הם רוצים ללמוד ולא מרעישים. גם בלמידה עכשיו בזום זה לא הפריע: אני שומעת את המרצה ישירות בזום באוזניות, ואם במקרה יש משהו שאני לא שומעת – אני פשוט מבקשת שיחזור על זה.
"יתרה מזאת: מהרבה בחינות, הלקות שלי, לא רק שהיא לא הפריעה – היא עזרה לי", מדגישה נעם. "הרבה פעמים שואלים אותי – מה, את כבדת שמיעה? איך הצלחת למרות כאלה קשיים? ואני אומרת: המילה 'למרות' היא לא נכונה. בזכות העובדה שאני כבדת שמיעה נדרשתי למצוא דרכים יצירתיות לשבת בכיתה ולהבין את החומר. אני מכירה לא מעט מחוננים שאין להם אסטרטגיות למידה בכלל. הם התרגלו שהכל בא להם בקלות, שהם לא צריכים ללמוד ולהתאמץ כדי להוציא מאיות במבחנים, ואז הם מגיעים לאוניברסיטה, שדורשת למידה אחרת לגמרי מבית הספר ומקבלים את השוק של החיים שלהם. אני מצאתי לעצמי אסטרגטגיות למידה שיעזרו לי: לשבת בשורה הראשונה, קרוב למרצה, לשאול שאלות אם יש משהו שלא שמעתי טוב או שאני לא מבינה. ככה שמהרבה בחינות, העובדה שאני כבדת שמיעה היא אחת הסיבות שבגללן הצלחתי להגיע למקום שבו אני נמצאת היום".
בנוסף לכל זה, נעם החליטה ללמוד בשביל הכיף יפנית. היא גם אוהבת לצייר ויש לה תעודת ברמנית מוסמכת. האתגרים שלה הפכו להיות המוטיבציה שלה ויש לה מסר לנשים אחרות: "אם את מסתכלת על מדענית שנמצאת באקדמיה או בעשייה ואומרת לעצמך 'וואו, גם אני רוצה' – יש לי חדשות בשבילך: את לחלוטין יכולה! אין אף אחד שיכול לעצור מבעדך. והכי חשוב כמובן זה ליהנות ממה שעושים, כי אם את לא נהנית – מה את עושה בעצם?".
