מי שצפה בסדרה "שבאבניקים", שהשמיעה השבוע את אקורד סיום העונה, עלול לחשוב שהמילה "שבאבניק" מתייחסת לבחור ישיבה ששותה אספרסו ממכונה, צופה בסרטים אחרי סדר ב' בישיבה, מפלרטט עם העולם שבחוץ, אבל חובש כובע ולובש חליפה שחורה. במקור, המילה 'שבאבניק' לא מתייחסת לבחורים כמו אבינועם או גדליה (גיבורי הסדרה) אלא לנוער שוליים חרדי שנפלט ממסגרות החינוך והפסיק להתנהג על פי הנורמות החברתיות המקובלות. פעמים רבות זה נוער שמתקשה לשבת ללמוד במשך שעות ארוכות או צעירים שנמשכים לתחומים שלא נלמדים בישיבות. חלקם יעברו תהליך של עזיבת הדת, אבל הרוב ממשיכים לראות עצמם חלק מהחברה החרדית.
ומה בגזרת הבנות? הסדרה "שבאבניקים" כמעט ולא מתייחסת לנערות "שבאבניקיות", כאלו שנפלטו מהסמינר או מהבית. האם התופעה קיימת בכלל? ועד כמה היא נפוצה? "בניגוד לדעה הרווחת על עולם הישיבות החרדי שמבקש מכולם להכנס לתבנית זהה, אצל הבנים יש מדרג בין הישיבות. נער שלא מתאים לישיבה אחת, ימצא מיד ישיבה אחרת מתאימה יותר. יש היום את כל סוגי הישיבות לכל סוגי ההתמודדויות", אומר הרב אלחנן רוזנפלד, מי שניהל עד לאחרונה יחד עם אשתו אסתי, את כפר הנוער "שירה חדשה" לבנות שנשרו מהסמינרים החרדיים. "לנערה שנפלטה ממסגרת אחת אין אפשרות להתקבל למסגרת אחרת כי סיבת הנשירה מהמסגרת אינה לימודית אלא רוחנית. ומבחינה רוחנית כל המוסדות שואפים לטוב ביותר ואין מקום לפשרות, גם בסמינרים המגדירים עצמם כביכול 'פתוחים' יותר", מסביר הרב רוזנפלד את הוואקום אליו נקלעות בנות חרדיות.
ע' מבני ברק חששה, כמו מרואיינות נוספות, להיחשף בשמה המלא, אך היא מציגה תמונת מצב קצת יותר מורכבת בה הבנות 'הנושרות' הן לא בהכרח מקור הבעיה. "שלחתי את הבת שלי מראש לסמינר קצת 'פתוח' יותר והייתה שם מורה שפשוט ירדה לחייה. על זוטות של תקנון כמו, למשל, קפוצ'ון עם כיתוב קטן באנגלית. לא חלילה חצאית קצרה. אחרי השפלה נוספת שעברה מול כל הכיתה שבסופה נשלחה הביתה, היא סירבה לחזור. בדרך נס פגשנו את כפר 'שירה חדשה' ולא את הרחוב".
כמו בכל נושא העוסק באחד מתפוחי האדמה הלוהטים של המגזר החרדי, תמיד תעלה שאלת הפרט מול ההנהגה. חלק מאנשי המקצוע עימם שוחחתי במהלך כתיבת הכתבה, מדלגים על הגשר הזה ומתמקדים בנערה הזקוקה לעזרה. הרב רוזנפלד יחד עם רעייתו מנסים להיות החוט המקשר: "הכפר קיבל תמיכה רבנית מכל קצוות הקשת החרדים. רבנים כמו הרב זאב וולף והרב מאיר קסלר הגיעו לבקר ולהכיר את 'כפר שירה' מקרוב ונתנו לו גיבוי מלא. אנשי מקצוע מעשרות רשויות פנו למשרד החינוך לעמוד על כך שהכפר ימשיך לפעול", הוא אומר, ובכל זאת בהוראת משרד החינוך הכפר נסגר בתחילת השנה.
ואין לנו רשות להתעלם מהן
"היא משוגעת", כך אמרו לנו בסמינר בו למדתי על אחת הבנות שעזבה למחוזות רחוקים. שנים אחר כך, כשפגשתי אותה עם מכנסיים, אבל נורמלית לחלוטין, תהיתי על האנלוגיה המוזרה שמקבילה בין נשירה לשיגעון. מדוע מסתכלים על בנות שנשרו כמשוגעות? "ראשית זה יושב על המקום שכל אדם מרגיש צורך בלענות לעצמו למה השני שונה ממני ויתרה מכך מדוע בת/בן שלי, עצמי ובשרי יצא שונה ממני והסבר לתופעה זו צריך לקבל ממומחי תחום הנפש", מסביר הרב רוזנפלד. "ולכן קל ביותר לתייג אדם כלא נורמלי, זה הרבה פחות מחייב. נח לומר שהיא השתגעה. שמעתי סיפור על אדם שהגיע אל הרב (כמדומני אל החת"ם סופר זצ"ל) והתלונן שהבן שלו משוגע לגמרי; הוא אוכל חזיר ורוקד עם בחורות. ענה לו הרב, אם הוא היה רוקד עם חזירים ואוכל בחורות הוא היה משוגע. ברגע שנדע להסתכל על התנהגות הבת כהתנהגות נורמלית (אמנם מאתגרת) נפתור חצי מהבעיות".
מגוון דעות לכאן ולכאן, עלו במהלך הכתבה בין גורמי המקצוע איתם שוחחתי, אך על דבר אחד הייתה תמימות דעים: פגיעות מיניות הן טריגר מרכזי בנשירה של הבת. "אחד מהגורמים המשמעותיים שגורמים לנשירה אצל בנות זו פגיעה מינית", אומר הרב רוזנפלד. "על מנת לזהות את זה בשלב מוקדם יש לעקוב אחר מצב הלימודים. בדרך כלל הבנות מאשימות את עצמן ואינן משתפות אף אחד אבל הדבר בא לידי ביטוי באיבוד סבלנות ללמידה, אגרסיות שמופעלות כלפי אחרים (אחים למשל) או הסתגרות. חובה לעקוב אחר שינוי דרסטי בהתנהגות ובהשתתפות בלימודים. ככל שהמענה יגיע מוקדם כך יגדל הסיכוי למנוע נשירה".
לכבד את הבחירה שלהן
הבנות קוראות לה "הרבנית", אבל היא הכול חוץ מרבנית רגילה. אחרי ילדות בקיבוץ, טיול בחו”ל, חזרה בתשובה ותקופה עצובה בקהילת 'שובו בנים' של הרב ברלנד, יעל הורוביץ החליטה להפוך את הכאב שלה לעוצמה עבור אחרות. היא שכרה שלוש דירות בירושלים ודירה בבית שמש כדי להעניק בית חם לצעירות חרדיות שבחרו בדרך אחרת. למיזם שלה קוראים "שירת הלב" והוא ממומן מכספי תרומות. בכל הדירות תנאי קבלה זהים: התנאי הראשון- שיהיה להן את הרצון לעזור לעצמן. והתנאי השני הוא להשתתף עד כמה שהן יכולות במימון השהות בדירה. "המסלול הוא קבוע- בחורה יוצאת מבית חרדי ולא יודעת איך להסתדר בעולם. היא חושבת שהיא יודעת כי יש לה טלפון ואפליקציות שיעזרו לה, אבל הרחוב מסוכן ומאיים לא פחות מהמקום ממנו ברחו. הבנות שומעות מחברות ויוצרות איתי קשר או שעובדות סוציאליות פונות אליי", מספרת הורוביץ.
מה המכנה המשותף לרוב הבנות האלו? מה גרם להן לעזוב את הסמינר ואת הבית?
"רוב הבנות עוזבות את הבתים כי עברו פגיעות מיניות בבית או אלימות. חלקן מגיעות מבתים שבין ההורים יש בעיות או שהבתים התפרקו. הבנות מגיעות מכל חתך האוכלוסייה , גם מבתים של אדמו"רים ורבנים. המטרה שלי לתמוך בבנות ולתת להן חום ואהבה, הכלה ויציבות. אין לנו תמיכה מהעירייה ולא משום גורם ממשלתי. המטרה היא לתמוך בבנות שיוכלו לעמוד על הרגליים ולהיות עצמאיות ולכבד את הבחירה שלהן.
"אני זוכרת בחורה שהסתובבה ברחוב, ממשפחה חסידית טובה, שביקשה להצטרף לדירות שלי", מספרת הורביץ. "ניסיתי להיפגש עם אחד העסקנים שתמך בבחורה ובמשפחה עד שהגיעה אליי. במפגש איתו ניסיתי לשכנע אותו שיתמוך כספית בשהות של הבחורה אצלנו ובכלל שיעזור. הוא לא הסכים כי כעס עליה שעזבה פתרונות טיפוליים ודיור שניתן לה. כשאמרתי לו שהיא בסכנה להתדרדר לסמים וליחסים מסוכנים עם אנשים שינצלו אותה, הוא אמר שמצדו שתמות עכשיו. אחרי תקופה היא השתלבה באחת הדירות ולאחר מכן עברה לשירות לאומי והתקדמה לעבודה במד"א. עד היום היא לא יודעת מהמפגש שלי עם העסקן ושזה מה שחושבים ואומרים עליה".
אמרת שמגיעות גם בנות של אדמו"רים ורבנים? כלומר, לא מדובר בבנות ממשפחות בסיכון, כפי שנוטים לחשוב?
"כן. יש בחורה שהיא נכדה של אדמו"ר שהייתה ברחוב במצב נואש ואובדני ואחרי שנתיים היא התחתנה והקימה בית. המשפחה לא מכירה בקיומה כי היא לא שומרת מצוות למהדרין, ואף לא הגיעו לחתונה שלה. זה כמובן לא עצר אותה והיא גם התקדמה ללימודים אקדמיים.
"הבנות רואות שאני לא מתערבת להן בבחירה הדתית שלהן , אלא מנסה לתמוך בהן ולקדם אותן כאילו היו הבנות שלי. אני נותנת להן בית במרכז בעיר, מרוהט קומפלט בתנאים מצוינים. ליווי לעבודה וללימודים, הפנייה לטיפולים במקרה הצורך וקהילה תומכת. הכי כואב להן שהמשפחה דוחה אותן ולא מאפשרת להן לבוא לבית ולעיתים אף לא לפגוש את האחים הקטנים. יש הורים שאפילו לא מתעניינים בבנות שלהן".
בית חם לכל אחת
את טובה בוריא שהקימה את עמותת 'טוב בלב', פגשתי כשערכתי תחקיר על נערי השוליים בבני ברק. ראיתי אותה מסתובבת בלילות לבדה, בין הגינות, מגרדת אותם מהרצפה ומעניקה להם בית. טובה היא לוחמת גרילה. "אני פוגשת אותן בגינות. ברחוב. הן מגיעות אליי בכל שעות היום והלילה. בנות שחוות פגיעות מילוליות, אלימות פיזית. יחס קשה בבית. מטיחים בהן רק ביקורת, וכל היום. נערות שעברו פגיעות מיניות שהן טריגר עיקרי לנשירה. את כולן אני פוגשת- בנות מבתים טובים, חרדיות מכל העדות והסגנונות".
מאיפה המשאבים לעבודה מאומצת כל כך? את לבד בסיפור הזה?
"העירייה לא מעוניינת לשתף איתי פעולה", אומרת בוריא. "אני עושה עבודה משולבת, כלומר, אני גם קב"סית (מסדרת לבנות מסגרות לימוד) וגם עו"סית (פותרת מצוקה של הנערות), גם רכזת שטח לילה (מסתובבת בגינות בלילות, ב'זולות') ואוספת אותן אחת, אחת. בעירייה לא יודעים איך לאכול את זה ומתעצבנים שיש מישהי שבאמת עושה ופועלת. 'בולדוזר', מכנים אותי".
את מקבלת כל אחת אלייך הביתה? את לא חוששת?
"אצלי אין ועדות, אין החלטות, אין ישיבות. אצלי הכל צ'יק צק. נותנת מענה באותו הרגע. אני מקבלת אותן בסבר פנים יפות, מעניקה חיבוק, נותנת להן לאכול, מבטיחה להיות לאוזן קשבת ולתמוך לאורך כל הדרך. אני מסבירה להן שאני לא מחזירה בתשובה. במידה וההורים לא מעוניינים לקבל אותן הביתה הן ישנות אצלי עד שיימצא פתרון הקבוע".
האם יש מענה מספק לבנות סמינר הנמצאות במצוקה? אני מנסה להבין. "לא", אומר הרב רוזנפלד בצורה נחרצת. "חובת השעה להקים מסגרות מתאימות. ישנן מספר סיבות לכך שאין מסגרות לבנות: ראשית, הרוב המוחלט של אנשים אינם מעוניינים להתעסק עם נערים בתקופת המרד שלהם וקל וחומר עם נערות חרדיות מורדות. שנית, ההורים לא מוכנים להפנות בת שנמצאת בתחילת רצף הנשירה למסגרת חוץ ביתית ועד שהם מסכימים הבת מגיעה לתחתית הרצף".
ולמה המסגרת שלכם נסגרה?
"זאת טעות בהבנה הבסיסית של משרד החינוך בצורך שמוסד כזה יקבל הכרה ואמון של הקהילה ושינוהל על ידי אנשים מתוך הקהילה", אומר הרב רוזנפלד בצער.
למרות מיעוט משאבים והעדר תמיכה, יעל הורוביץ עדיין חולמת להרחיב את המיזם שלה ובעיקר להעניק לבנות כלים לעצמאות ולחיים טובים: "אני רוצה לפתוח מרכז חברתי בו יועברו סדנאות להעצמה, הרצאות וסעודות שבת. שאף בת לא תרגיש בודדה. המטרה הכי חשובה מבחינתי זה שיהפכו לעצמאיות. שיבינו איך לא ליפול למקום שבו משעבדים אותן או מנצלים אותן – לא אדם אחד ולא קהילה. להציל אותן. אני עושה את המקסימום שאני יכולה. מבחינתי אני עוסקת בשחרור אסירות. אני לא עוזרת לבנות כי אכפת לי אם הן יהיו דתיות או חרדיות. אכפת לי שיהיה להן טוב בחיים".
***
תגובת משרד החינוך:
ההחלטה על סגירת "מסלול שירה" התקבלה על ידי רשת החינוך "דעת". המשרד מייחס חשיבות רבה למענים שיש לתלמידים עם צרכים ייחודיים. מדיניות זו קיבלה ביטוי גם בעניינו של מסלול שירה בכפר הנוער "כפר חסידים". לאור זאת, כל התלמידות שובצו במסגרות חינוכיות התואמות את צורכיהן, בליווי של מעטפת אישית הכוללת מענים רגשיים ולימודיים. תהליך ההשמה נעשה בדיאלוג צמוד עם התלמידות והוריהן.
