הניסיון של שרי לפתור את עקרותה

בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן,

שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן.

לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט

בִּשְׁבִילֵי הַגָּן.

יֶלֶד.

קָטָן.  (רחל המשוררת)

הרצון להביא ילדים לעולם היא תכונה אוניברסלית השייכת לנשים וגברים כאחד מקדמת דנא. הרצון נובע ממניעים שונים הבאים להשלים חסך כלשהו או לספק צורך חיצוני ופנימי. אומנם, לא כולם משתוקקים לילד משלהם, אך באלו שמתעוררת תשוקה זו, מופנים כל האנרגיות והמשאבים שברשותם על מנת להגשים את חלומם.

בפרשת לך לך, הרצון של אברם לילד משלו הינו גלוי וגובר על כל שכר ומתנה חומרית שיש בידי הקב"ה להעניק לו. "וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֲדֹנָי יְהוִה מַה-תִּתֶּן-לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי… לֹא נָתַתָּה זָרַע…" (טו', ב-ג)

אברם רוצה דור המשך, יורש מיוצא חלציו. ואליעזר, בן משק ביתו, אינו יכול לספק עבורו רצון זה, לפחות לא מבחינה ביולוגית ורגשית. אברם חש שהוא חייב צאצא שיישא את ה-DNA שלו ויהי מה. ולכן, הוא מוכן לתת את הסכמתו לרעיון הנועז של שרי, לקחת את הגר שפחתה לאישה ולהביא עימה צאצא לעולם. הרעיון שמבשיל לידי מעשה, משפיע לא רק על היחסים העדינים במארג המשפחתי אלא הוא בעל השפעה על הדורות הבאים ועל ההיסטוריה כולה.

נראה שהרצון של אברם בילד ביולוגי כל כך עמוק שכל האמצעים כשרים להשיגו. לעומת זאת, אצל שרי המצב קצת שונה. גם היא רוצה ילד, היא רוצה להיות אמא. אך שלא כמו אברם, היא מוכנה להשיג את מטרתה גם אם ההיריון והלידה לא ייווצרו ברחמה וגם אם הרך הנולד לא יהיה ילדה הביולוגי.

רמז למוכנות זו ניתן למצוא במילים בהן המקרא משתמש להצגת סוגיית ההורות ביחס לשרי :"וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, לֹא יָלְדָה לוֹ…" (טז, א). מהמילים "ילדה לו" ניתן ללמוד שעצם לידת הולד לא נעשית עבור האישה, אלא עבור בעלה. רק הולדת תינוק מזרעו של אברם, תוכל להבטיח את הפיכתו לאב. אולם, אצל שרי, העדר לידה שלה עצמה, אינו גוזר עליה אובדן אימהות. ואכן, שרי שמתקשה להיכנס להריון וללדת, אינה מוותרת על חלומה ומוצאת דרכים פורצות דרך להגשימו. היא מפקידה את התהליך הריגשי והפיזי של עיבור, הריון ולידה בידי הגר, באמונה שלמה שתהליך זה יבנה אותה כאם: " בֹא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה" (טז, ב).

במקרה הספציפי של שרי והגר, ביצוע הרעיון המהפכני נחל כישלון מסוים, אך הכין את הקרקע עבור הדורות הבאים לאמץ רעיונות מהפכניים לא פחות בנושא הורות וילודה. במדינת ישראל לנשים וגברים הרוצים להיות הורים אך מסיבות שונות אינם יכולים להביא ילדים בעצמם, ישנן מגוון אפשרויות ופתרונות המשלבים יכולות מדעיות וטכנולוגיות מתקדמות.

לאלו המבקשים לשמר את הקשר הביולוגי, קיימים פתרונות כמו הפריה חוץ גופית, הליך פונדקאות, תרומת זרע ועוד. עבור אלו שאינם רואים בהורות כצומחת אך ורק מקשר ביולוגי, קיים תהליך האימוץ. תהליך ארוך ולא פשוט, שרבים מעדיפים לעשות אותו בחו"ל בתנאים פחות מחמירים. למרות היצירתיות שיש בפתרונות אלו ואלו, הם אינם חפים מקשיים ולא פעם מעמידים אוכלוסיות ספציפיות ויחידים בדילמות כלכליות, ערכיות ומוסריות. עם זאת, הן עדיפות על מציאות בה אנשים השואפים להיות הורים, לא יוכלו להגשים את יעודם.

בפרשת לך לך, אברם ושרי מלמדים אותנו שלרצון להיות הורים יש פנים רבות, אין דרך אחת נכונה ומי שרוצה ומאמין, ימצא את דרכו להגשמת יעדו וייעודו.