לכאורה יום צילומים עליז בוורוד. שלוש נשים צעירות ויפות בלבוש ורדרד מחייכות אל עדשת המצלמה שמתעדת אותן בתוך נוף פסטורלי, בחורשה בין אשדוד לאשקלון. בין פריים לפריים הן מצחקקות ביניהן על שותפות הגורל שנכרכה ביניהן בעקבות מחלת סרטן השד, ששלושתן גילו בשלב מוקדם בחייהן. מחלה, שבמובנים רבים עצרה את חייהן, אך בו זמנית גרמה להן להביט בעיניים חדשות על מה שניתן להן. דניאלה שיבר גולן (29), מיכל וינקלר (39) ויעל אלווין (32), עבדו כמורות עד להופעת המחלה. שלושתן נשואות, אימהות לילדים, שעברו ועדיין עוברות טיפולים מאתגרים. באמצעות הצילומים בחיק הטבע הן מקוות להעביר לנשים אחרות מסר של מודעות ועוצמה נשית, ויחד עם זאת לשבור את ההמלצה הרווחת- "אם את בת 40 ומעלה לכי להיבדק". במקרה שלהן, בזכות גילוי מוקדם, לפני גיל 40, חייהן ניצלו.
מי שיזמה את יום הצילומים היא דניאלה שיבר גולן, נשואה ואם לשני בנים (הגדול בן שנתיים והקטן בן שבעה חודשים) מירושלים. "באמצעות הצילומים האלה רציתי שנשים ילמדו להקשיב לעצמן, שלא יפחדו ממה יגידו או יחשבו עליהן", היא אומרת ומוסיפה: "בהתחלה גם אני לא ידעתי לאן אני נכנסת. למזלי בעלי הוא זה שהבין מה קורה. הוא בפירוש העוגן שלי". העוגן והאיש שלה הוא מהנדס בניין שהתנדב בעבר בעמותת "זיכרון מנחם" המסייעת לילדים חולי סרטן. כשהתגלתה המחלה אצל אשתו הוא מיד התגייס לתמוך ולעזור במה שצריך. "מזל שהבוסית שלו אפשרה לו להעדר הרבה מהעבודה ולטפל גם בי וגם בשני הילדים. אני לא תפקדתי בהתחלה. הייתי בשוק מוחלט. את הגוש גיליתי בשבוע ה-39 להריון. מיד אחרי הלידה, הכירורג שבדק אותי התקשר אליי וביקש שאגיע אליו. הבנתי מיד שמשהו לא בסדר, הייתי שלושה ימים אחרי לידה. עם הגודש בחזה והכאבים של התפרים מצאתי את עצמי מתרוצצת בין רופאים, בדיקות וטיפולים. למזלי כולם עזרו לי ותמכו בי- ההורים, אחיות שלי, החברות וכמובן בעלי שהיה צריך בתוך כל זה לדאוג גם לברית…".
איך מתמודדים עם תחושות כל כך מעורבות – של שמחת הלידה והברית לצד הדאגה וחוסר הוודאות לגבי מצבך הפיזי?
"בברית הייתי מאוד כאובה ומודאגת. המחשבות הקשות רדפו זו את זו: מי יודע, אולי לא אזכה לראות את בניי גדלים? אולי אפילו לא אלווה את הקטן בצעדיו הראשונים… כשאומרים לך סרטן חושבים ישר על המוות". קולה של שיבר גולן רועד למרות שחלפו שבעה חודשים מאז הלידה. "הסתבר שמדובר בסרטן מסוג אגרסיבי במיוחד. ולחשוב שכולם אמרו לי בהתחלה – 'אל תדאגי, את צעירה, בגיל הזה אין סרטן'… הסתבר שהייתה סיבה לדאגה. הרופא שלח אותי לבדיקות. ועוד באותו היום הלכנו גם לרופא לשיפור הפוריות, הרי אנחנו צעירים ורוצים עוד ילדים".
ואיפה התינוק בזמן הזה?
"השארנו את התינוק אצל אימא שלי בזמן הבדיקות. אני לא אשכח איך ישבנו אני ובעלי על ספסל מחוץ לבית חולים שערי צדק ומיררנו בבכי. שנינו בכינו. לאימא שלי אמרנו שאנחנו הולכים לבדיקה קצרה. הגענו לבית חולים ומיד שלחו אותנו לבדיקות נוספות. כל היום היינו בבית חולים ואימא הבינה שמשהו קורה וזה לא טוב".
אחרי הבשורה הקשה היא הלכה להורים, התאמצה לא לבכות והסבירה להם במה מדובר, כשהיא מבטיחה שהיא לא עומדת למות. "הם הבינו את האמת המרה. הכאב ניכר על פניהם. לאימא שלי היה יותר קשה מאשר לי".
על כל ההתמודדות עם המחלה שנתגלתה, נוסף הכאב של הפסקת ההנקה: "את הבן הגדול שלי הנקתי מלא. עם הבן השני, בבת אחת נאלצתי להפסיק להניק. כאמא זה כואב, אבל לא הייתה לי ברירה".
מודעות בכל יום ולא רק פעם בשנה
"אני לא אוהבת את הדבר הזה ששמו 'חודש המודעות לסרטן שד'", אומרת יעל אלווין (32), נשואה ואם לשלוש בנות (הגדולה בת ארבע ותאומות בנות שלוש) מירושלים. "המודעות צריכה להיות בכל יום ולא רק פעם בשנה", היא מציינת. אלווין גילתה את המחלה במאי 2020. הארץ רעשה סביב הקורונה ועליה נחתה מגיפה אחרת, לא פחות קשה. "בעלי גילה שיש לי גוש בשד, בצד ימין, והתעקש שנלך מיד לבדיקות. אני לא כל כך דאגתי בשלב הזה. הלכנו לרופאת המשפחה שלנו והיא הפנתה אותי מיד לבדיקות". מרגע הגילוי הכל התהפך ואלווין נכנסה למסכת של בדיקות וטיפולים שנועדו להציל את חייה. "עברתי ניתוחים, כימותרפיה והקרנות. סיימתי את הטיפולים בינואר 2021 ומאז אני מקבלת טיפול ביולוגי שמיועד לטיפול ולמניעה".
עד המחלה הן לא הכירו זו את זו, דניאלה ויעל, למרות שחיו באותה העיר. "את דניאלה הכרתי כשהצטרפתי לעמותת 'מחוברים פלוס', שהיא עמותה לצעירים חולי סרטן מגיל 25 עד 40. את מיכל (וינקלר, ש.כ) הכרתי דרך דניאלה".
יעל אלווין ובעלה עלו ארצה מדרום אפריקה, בלי המשפחה, כל אחד לחוד. בארץ הם נפגשו ונישאו. אחרי גילוי הסרטן וניתוח להוצאת הגידול היא עברה ניתוח שחזור. "בעקבות הניתוח היה זיהום והיה צורך להוציא את השתל", היא נזכרת בכאב.
וכעת את לפני ניתוח שיחזור שני?
"לא", היא מסבירה, "אצלי זה גנטי ולכן יש צורך בכריתה גם בצד השני, כדי למנוע סרטן השד בצד השני. אחר כך שחזור בשני הצדדים ואז ניתוח כריתת שחלות שאפשר לעשות רק בגיל 40".
גם אמא שלך חלתה בסרטן השד?
"אמא שלי חלתה בסרטן השד כמה חודשים אחריי. אצלה סרטן השד התגלה בשלב 4, זה שלב מאוחר מאוד שכבר לא ניתן לטיפול", היא אומרת בדמעות, "אצלי זה התגלה בשלב 2, זה עדיין גילוי מוקדם ולכן אפשר לטפל ולהציל. אני ואימא שלי מהוות הוכחה חיה לחשיבות הגילוי המוקדם. אחרי שאימא שלי חלתה וסבלה כאבים קשים, נסעתי לעזור לה והייתי אתה שלושה שבועות. אצל אימא שלי סרטן השד לא גנטי", מפתיעה אלווין. "אבא שלי הוא נשא של הגן של סרטן השד ששמו BRCA. מסתבר שיש גם תופעה של גברים חולים בסרטן השד. אבא שלי נושא את הגן הזה ואני ירשתי אותו ממנו".
"יש לנו אהבה והיא תנצח"
מיכל וינקלר היא בת 39, נשואה ואם לשישה ילדים (הגדולה בת 16 והקטן בן שמונה חודשים). היא מתגוררת במורשת, ישוב קהילתי דתי לאומי בגליל התחתון. וינקלר הכירה את דניאלה שיבר גולן, מי שיזמה את יום הצילומים, במסגרת עמותת "היפות והאמיצות" -עמותה לנשים צעירות שגילו סרטן תוך כדי הריון. "בצילומים הוכחנו שאנחנו באמת 'היפות והאמיצות'. הצלחנו לגלות את הסרטן בזמן ואנחנו מצטלמות כדי שעוד נשים יבינו שאין מה להתבייש במחלה הזאת. אין צורך להסתיר. להיפך, חשוב לדבר על הנושא. גיליתי את המחלה בתקופת ההיריון עם בני שהיום הוא בן שמונה חודשים. האבחנה הייתה אחרי הלידה".
גם במקרה של וינקלר המחלה היא תורשתית. "אני נשאית. סבתא שלי חלתה, דודה שלי חלתה ושתיהן הבריאו. גיליתי שאני נשאית כשהייתי בהריון עם הבן הרביעי". אבל רק בהריון השישי היא גילתה גוש בשד. מיד אחרי הלידה החלה סדרת טיפולים שכללו גם כריתה ושחזור דו צדדי. "זה היה מאד קשה", היא נזכרת, "ידעתי שבשלב מסוים אני צריכה לעבור גם ניתוח להסרת שחלות. חוץ מזה, מאד רציתי להניק את התינוק שזה עתה נולד. את כל הילדים שלי הנקתי. אבל במקרה הזה הבנתי שלא אוכל להניק. לא אהבתי את הרעיון, אבל אני רוצה לחיות. עדיף שהילד יאכל מטרנה מאשר האפשרות שהוא יחיה בלי אמא".
מה אמרתם לילדים?
"מהרגע הראשון סיפרנו לילדים והחלטנו שממשיכים לחיות בשמחה. הילדים המשיכו בשגרת חייהם. למשל, הבת הגדולה בת ה- 16 המשיכה בהדרכה בבני עקיבא". בעלה הוא לדבריה הגיבור בסיפור, מההתחלה עמד לצידה ועזר במה שצריך. "מה שהוביל אותנו מהתחלה הייתה האמרה – 'יש לנו אהבה והיא תנצח', ואכן ניצחנו".
שלושתן, "היפות והאמיצות"- וינקלר, שיבר גולן ואלווין, מאמינות שהסרטן לימד אותן הרבה על החיים. "גיליתי שיש לי כוחות שלא חשבתי שיש לי", אומרת שיבר גולן. "לא התלוננתי. לא ריחמתי על עצמי. הגישה הייתה – זה מה יש ועם זה צריך להתמודד. אף פעם לא חשבתי ולא אמרתי – למה דווקא לי?. רק חשבתי –מה בורא עולם רוצה להגיד לי".
קרדיטים ליום צילומים: הפקה: דניאלה שיבר גולן וחני ריץ' | צילום: יודפת לב ארי | סטיילינג: אודיה גרוס | איפור: ניצן אשרי | שזירת פרחים: מיכל ויימן |
דוגמניות: דניאלה שיבר גולן, מיכל וינקלר, יעל אלווין
