בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת לְבַשֵּׁל דַּיְסַת סֹלֶת
הָסֵר מִמֶּנִּי כָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת
וּכְשֶׁאֲנִי נוֹגַעַת בְּגֵו הַתִּינוֹק וּמַדָּה חֻמּוֹ
שֶׁיֵּלְכוּ מִמֶּנִּי כָּל מִינֵי טְרָדוֹת
שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּ מַחְשְׁבוֹתַי.
וְתֵן לִי אֹמֶץ לְזַכֵּךְ פָּנַי
שֶׁיּוּכַל כָּל אֶחָד מִילָדַי
לִרְאוֹת פָּנָיו בְּתוֹךְ פָּנַי
כְּמוֹ בְּמַרְאָה רְחוּצָה לִקְרַאת חַג
היה זה לפני 18 שנה. הייתי בהיריון הראשון שלי, מלאת פחדים וחששות מהלידה ומהאימהות כשנתקלתי בשיר שהפך את בטני – "תפילה לאם בטרם שחרית" של חוה פנחס כהן. מילות השיר שכל כך נגעו בי, גרמו לי להבין שהתפילה בשעת העיבור היא רק תחילת הדרך. ככל שעוברות השנים באימהות ועם כל ילד שנוסף "מאגר התפילות" בלב כל אישה הולך וגדל. וכשאישה מתקשה להרות, תפילתה גדולה פי כמה. את זה אנו לומדות מספר בראשית, מסיפור עקרותן של האימהות, שמתוך חסרונן נולדה התפילה.
"למה נתעקרו האמהות?, שהקב"ה מתאוה לשיחתן שנאמר יונתי בחגוי הסלע, למה עקרתי אתכם? בשביל הראיני את מראיך. השמיעני את קולך" (ילקוט שמעוני שיר השירים – פרק ב – רמז תתקפו). עם ישראל נולד מהאימהות, ומה ליווה את ראשית היווצרותנו? התפילה. העקרות של האימהות גרמה לכך שההריונות ילוו בתפילה ובקשר עם ה'. התפילה היא משהו שטבוע בנו, גרעין גנטי שקיבלנו בהיווצרותנו מאימהותינו. זה הסיפור היהודי מדורי דורות- שחסרונות החיים הם הזדמנות למפגש עם ה'. איזה סוג מפגש המדרש מתאר? המדרש בוחר להביא פסוק משיר השירים המבטא מפגש של התקשרות בין איש לאישה, מפגש של חיזור ואהבה בין הקב"ה לאימהות, בין הקב"ה לכנסת ישראל: "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" ( שיר השירים פרק ב 🙂
התפילה כהתקשרות וחיבור מופיעה בשם שקראה רחל בעודה עקרה לאחד מילדיה שנולד משפחתה- "וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי" (בראשית פרק ל ). "'נפתולי אלהים'… אונקלוס תרגם לשון תפילה" ( רש"י על בראשית פרק ל פסוק ח ). ועל זה אומר הרבי מילובביץ זצ"ל דבר נפלא: "בהשקפה ראשונה נראה שמושג התפילה קיים גם אצל אומות העולם (Prayer). אמנם לאמיתו של דבר, קיים הבדל גדול ומהותי כפי שזה אצל בני ישראל ועד להבדיל כפי שזה אצל אומות העולם. תרגומה המדויק של המילה Prayer הוא: "בקשה". אצל בני ישראל אין הדבר נקרא "בקשה" כי אם בשם "תפילה". והחילוק בין בקשה לתפילה הוא הפכי, בקשה פירושה תחינה, ותפילה פירושה התחברות- "נפתולי אלקים נפתלתי". ולכן ישנו עניין התפילה, ובכל התוקף, גם אצל אלו שלא חסר להם שום דבר. כי תפילה אינה רק תחינה ובקשה בלבד, אלא עיקר עניין התפילה הוא: חידוש ורענון התקשרות ודבקות האדם עם הקב"ה" (’ליקוטי שיחות' חלק ב' עמ' 112).
האימהות בתפילתן לפרי בטן סללו לנו את הדרך למהות התפילה, שהיא חיבור תמידי אל ה'. כמו ילד שמחובר לאמו, כך אנו מחוברים לבורא עולם לאחר שברא אותנו. אני זוכרת איך בתחילת האימהות איבדתי את הפניות לתפילה הקבועה והכתובה, אך יחד עם חוסר הפניות התמלאו אצלי בלב תפילות רבות, עד שחשתי שכל המהות שלי תפילה. הדאגות הרבות המלוות את האימהות מצאו שביל לתפילות רבות ולקשר תמידי עם ה'.
את המהות האימהית כתפילה הבאתי לידי ביטוי בקליפ המצורף, המבוסס על מילותיה של חוה פנחס כהן – "תפילה לאם בטרם שחרית". את הקליפ יצרתי יחד עם ביצוע מקהלת מדרשת שובה לשיר "רחמנא".
