מי אמור לדעת איזה סוג מגע אני אוהבת- הוא או אני? איך הוא יוכל לדעת אם הוא לא אני? אולי כי הוא חי איתי? אבל מה שהוא יודע עליי ומי שאני – משתנה מיום ליום, לאורך החודש ומתקופה לתקופה. "הוא לא יודע איך לגעת בי", זה משפט שאני שומעת לא אחת מנשים. "מה נעים לך?", אני שואלת והתשובה שבדרך כלל תגיע היא- "אני לא יודעת, אבל הוא אמור לדעת". אם הוא אמור לדעת- מה הם מקורות הידע שמתוכם הוא יכול לקבל מידע והשראה- ספרים? סרטים? הדרכות? ניסיון קודם?.
אני פוגשת בקליניקה נשים כאובות, ולצידן גברים מתוסכלים שלא עמדו בהצלחה במשימה של קריאת מפת הסימנים של האישה או שלא הצליחו לעמוד על הנקודה המאוד מדויקת של המגע, ומכל הצדדים נרשמה אכזבה.
רגע של מהפך בתהליך של סיון (שם בדוי) היה כשהזמנתי אותה לחיבור אל הגוף שלה, מגע של היכרות וחיבור. בין סיון ליניב כבר לא היה מגע בכלל כשנתיים. אחרי כל כך הרבה פעמים שהיו ביניהם פספוסים, תסכולים ומפגשי מגע לא מדויקים הם התחילו פשוט להימנע מקרבה. פשוט בחרו לא להיכנס אל "שדה המוקשים" הזה. הם מצאו את עצמם ממשיכים לתפקד כהורים ואפילו לשבת לדבר כחברים. אבל מגע יצא מהתחום כי כשהוא לא מדוייק הוא יכול לכאוב, וגם אם הוא לא כואב ממש פיזית הפספוס מכאיב נפשית. לפעמים זה גם לא כואב אבל גם לא נוגע כלל, נשאר ריק ולא מביע. שום דבר לא באמת קורה שם ברגע הזה. כשזו התחושה, היא הרבה פעמים תתלווה לתחושת שקיפות ויעלו קולות שאומרים- "אני לא חשובה", "לא רואים אותי", ולפעמים אפילו תחושות של- "לוקחים ממני", "מנצלים ומשתמשים בי".
מפרק הזרוע ממוקם קרוב לבית החזה ולא בכדי. הידיים שלנו הם שלוחה של הלב. הם דרך לספר מתוכנו אל תוך אהובנו את סיפור האהבה שמעבר למילים. מגע נוכח מבטא סודות כמוסים. הוא אינו טכניקה ריקה, הוא מתחיל מהיכולת להיות נוכחים. קודם כל עם עצמנו- כנותנים וכמקבלים.
כשסיון הסכימה להיות נוכחת עם עצמה, עבור עצמה, משהו בה נפתח אל מול חסימה שחוותה במגע. המסע הזה שלה, של חיבור ומגע עצמי שהתחיל מהפנים וטייל על כל הגוף, היה לה מאוד זר ומוזר בהתחלה. אבל היה רגע קטן שבו נגעה בפניה- ולפתע משהו בתוכה נרגע והתמסר. הנינוחות והנוכחות שהיא חשה באותם רגעים השיבו אותה הביתה אל גופה. הניסיונות שלה לפתור את הקושי במגע דרך פעולות חיצוניות לה כמו גם הציפייה שלה מעצמה להתאים ולהיות משהו שהיא לא- התישו והרחיקו אותה מעצמה ומבן זוגה. ברגע שהבינה שהאחריות הבסיסית שלה היא להיות שם עבור עצמה נפתחו מיליון שערים של מגע. עם הנוכחות והנינוחות שגילתה ניגשה אל האיש שלה, שעם הזמן נהיה חבר וגנז את המאהב שבו, והזמינה אותו לקרבה. וזו הייתה נקודת התחלה חדשה שממנה הקרבה הלכה וגדלה.
הנינוחות הזו שסיון גילתה היא חמקמקה, בדיוק כמו ההשתנות הטבעית של אישה. הגוף והנפש של האישה משתנים בכל יום, ולכן גם מה שמרגיש נינוח ונעים יום אחד, לא בהכרח ירגיש כך ביום אחר, וזה לגמרי טבעי. ההשתנות ההורמונלית הנשית בתוך המעגל החודשי מייצר תחושתיות סנסורית ורגשית משתנה בגופה ולכן הנינוחות אינה יעד להגיע אליו אלא דרך של קשב גופני אותו אנחנו לומדות לתקשר- פנימה והחוצה.
אני מחזירה את שרביט הידע אלינו- אל הנשים, כל אישה לגופה. לא לפי תכתיב, ציפיות מבחוץ או אפילו ציפיות שלנו מעצמנו. זה לא שספרים לא יכולים לסייע ולפתח אותנו, אך הם לעולם לא יחליפו קשב פנימי. רק היכרות עם גופנו ואחריות אישית כלפיו יאפשרו לשני לבבות פועמים ואוהבים להיפגש במגע קשוב ואוהב.
