שלושת האבות וארבעת האימהות הינם ממרכיבי הזהות העיקריים והמשמעותיים ביותר המייחדים אותנו כעם. אותם ראשי משפחה שלאורך שלושה דורות יצרו שושלת שממנה התחילה ההיסטוריה של העם היהודי. על פניו, היינו מצפים שאותן דמויות מפתח יהוו דוגמה ומופת לערכיות, מוסריות, זוגיות וליצירת חיי משפחה אשר ישמשו כמצפן לדרך הטובה שראוי בה לאדם לפסוע. אך כשקוראים עליהם את הפרקים בספר בראשית, אי אפשר שלא להרים גבה ולתהות: האם זו הדוגמה שלאורה אנו רוצים ללכת?
פרשת תולדות ממחישה זאת היטב כאשר היא מספרת לנו על משפחתם של יצחק, רבקה וילדיהם. זה מתחיל ביצחק, אבי המשפחה, דמות נחבאת אל הכלים שחיה בצלו של אביו אברהם: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק" (כה, יט). זה ממשיך ברבקה, המאמינה בנבואה שניתנה לה במהלך הריונה: "שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (שם, כג). נבואה המפרידה בין תאומים טרם לידתם ויוצרת ביניהם יחסי היררכיה. וזה מסתיים ביחסי ריחוק בין האחים, יחסים שרק הולכים ומדרדרים והופכת לאיבה הנמשכת עד עצם היום הזה.
במשפחתם של יצחק ורבקה הכל קורה, הורים הבוחרים ומראים לעולם מי הוא ילדם האהוב, אחים שאינם יודעים לפרגן האחד לשני ומבקשים לעצמם את מה ששייך לאחר, שקרים בין בני זוג, שקרים בין ילד להורה, חוסר איזון וחלוקה שווה בין אחים… בקיצור, הרבה חומר לספת הפסיכולוג.
ואם לא די בכך, גם התנהלותו של יעקב אינה מהווה מודל לחיקוי. בעיקר, כשמעמידים אותה אל מול התנהלותו של אחיו התאום עשיו. במעשי עשיו ניתן למצוא יכולות וכישורי חיים רבים ומעל הכל- כיבוד הורים. לא בכדי מרגיש הקורא רגש הזדהות ואמפתיה כלפי עשיו כאשר הוא מגלה שברכתו נלקחה ממנו במרמה. לעומתו, יעקב, מציג במעשיו תמונה הפוכה. בהתנהגותו ישנם אלמנטים שהם לכאורה מניפולטיביים ומעמידים את נושא כיבוד ההורים בסימן שאלה.
אין ספק שהיחסים במשפחתם של יצחק ורבקה מורכבים. התקשורת הבין-אישית כמעט ואינה קיימת, הסודות נערמים ומעשי התחבולה תופסים מקום מרכזי. אז מדוע הופכים שלושה מחברי המשפחה, דווקא אלו שאינם נקיים מכל רבב, לסמלי האומה היהודית?
התשובה אולי נעוצה ברעיון מרכזי ביהדות המכיר בחוסר שלמותו של האדם, בין אם הוא מנהיג או "אחד העם". על פי היהדות, האדם נושא בחובו מעלות וחסרונות הדרים בכפיפה אחת בתוך גוף אנושי. היכולת לקבל את עובדת היעדר השלמות לא פוגעת ברצון האדם לשאוף לשלמות, אך היא מאפשרת לו להכיל ולמחול על החוסר הקיים ובעת הצורך, לחיות עמו בשלום. יתרה מכך, היעדר שלמות, דורש מן האדם לעבור תהליכי שינוי, שלא פעם כרוכים בוויתורים המלווים בכאבי גדילה. תהליכים אלו, גורמים לאדם להיות טוב יותר וראוי לשמש דוגמה לאחרים.
חוסר השלמות של יצחק, רבקה ויעקב כפי שמוצג לעיני כל בפסוקי המקרא, מקנה להם את הזכות והיכולת לעמוד כראשי האומה. אומנם, מעלותיהם עולות על חסרונותיהם אך הן אינן מבטלות או מכסות עליהן. תפקידם של החסרונות השונים הוא ללמד אותנו שיעור חשוב באנושיות. שיעור על כך שאנשים חשובים וגדולים ככל שיהיו, אינם מושלמים. שיעור על ערכי המשפחה, על חשיבותה של תקשורת טובה ועל הצורך בכינון יחסים המושתתים על פרגון ואיזון. ובעיקר, שיעור על כך שהחיים הם דינמיים ושתמיד קיימת אפשרות להשתנות, לגדול ולהתפתח.
