אני שומעת מומחים מדברים היום על זה שנגמר עידן "השיחה" עם הילדים על גיל ההתבגרות, וחשוב לי להסביר למה כן חשוב לקיים שיחות עם הילדים טרום גיל ההתבגרות ובמהלכו, ובעיקר איך לנהל את השיחות האלו בצורה מיטיבה. בשבועות הקודמים כתבתי שתחום הגוף והמיניות צריכים להיות מדוברים בבית כמו כל נושא – בפתיחות ובבהירות. חשוב מאד שהדיבור הזה יהיה על השולחן מגיל אפס, באופן מותאם גיל כמובן. השיח הפתוח נחוץ היום שבעתיים מבעבר. הילדים חשופים היום הרבה יותר גם לתכנים מיניים ששוטפים את המרחב הציבורי, וגם לפגיעות מיניות מסוגים שונים שמספרן עולה בעקבות המדיה החברתית. בבית בו יש דיבור פתוח יהיה לילדים יותר ביטחון לשתף במחשבות, תחושות וחוויות שלהם, וגם יותר ביטחון להתנהל בעולם שטוף מיניות מתוך אינטואיציה בריאה. ובכל זאת יש הבדל בין שיח פתוח וידע פשוט שעובר תמיד, לבין מה שקורה לילדים בגיל ההתבגרות והדרך בה צריך לדבר עליו.
השינויים שעוברים ילדים בגיל ההתבגרות כוללים גם את ההתפתחות הפיזית וגם התפתחות מוחית וחברתית, ואת כל הגדילה הזו מלווים שלל הורמונים שמשפיעים מאד גם על הנפש וגם על העיסוק במיניות, שהופך מסקרנות ילדית לסקרנות בוגרת. למעשה בגיל הזה שנמשך הרבה זמן ומורכב משלבים שונים, הכל קורה יחד וזה מעורר אצל המתבגרים שלנו בהלה ובלבול. רגע אחד הוא ילד קטן שמשחק עם האחים הקטנים ורוצה שתקבלי בשבילו החלטות, ורגע אחרי הוא רב איתך, טורק דלתות ומסתגר עם הטלפון. אם אותך זה מבלבל ומפחיד, את יכולה לדמיין שאותו זה מפחיד ומבלבל פי כמה. יום אחד המתבגרת שלך מגלה שהיא מדממת דם וסת, ולא משנה כמה היא ידעה מגיל קטן על הטבעיות והבריאות שבזה, באופן טבעי מתעוררים אצלה רגשות שונים וסותרים, כולל מחשבות על מה זה אומר עליה ואיך החברה תופסת אותה. מאד יכול להיות שגם אצלך מתעוררות רגשות ותחושות שונות באותו זמן.
גיל ההתבגרות הוא גיל סוער והביטוי של הסערה בגוף הוא רק חלק ממכלול מורכב של חוויות ראשוניות ומסעירות שמתחוללות בגופם, בנפשם, בתפיסה העצמית שלהם ועוד. לכן גם אם יש לילדייך את כל הידע והתפיסה הנורמטיבית על התפתחות הגוף, אי אפשר לתת להם לעבור את הגיל המעצב והחשוב הזה בלי ליווי, בלי להיות מקור לשיח בטוח. בגיל הזה הדיבור והעיסוק בגוף ומיניות מקבל עומק רגשי, וזה הזמן שלך להוסיף עוד קומה בשיח על גוף ומיניות. זה הזמן לדבר על מה הגוף והתפתחותו מעוררים מבחינה מינית יצרית, רגשית, תפיסתית וחברתית. ככל הנראה אם הצלחת לפתח שיח פתוח מגיל צעיר יהיה לך קל יותר להעמיק אותו גם בגיל המתבגר, אבל מכיוון שגם אותך הנושאים האלו פוגשים במקומות עמוקים ופגיעים, כדאי שתעשי קודם עבודה עם עצמך.
רגע לפני שאת ניגשת לשיחה עם הילד או הילדה שלך שבי לשיחה עם עצמך (או עם בן זוגך או חברה ואפילו דמות טיפולית) ושאלי את עצמך כמה שאלות – איך את הרגשת בגיל שלהם? איך הייתה חוויית ההתבגרות הפיזית והרגשית אצלך? איך את מרגישה היום מול הגוף והמיניות שלך? איזו חוויה היית רוצה להעביר להם בדיבור הזה? אחרי השאלות האלו זה הזמן להזמין את הילד או הילדה לערב כייפי של שיחה. ספרי להם שזו שיחה על גיל ההתבגרות, פנקי אותם ואותך בשוקו ועוגיות, והכיני עצמך להיות פתוחה לכל מה שיעלה. גם אם הילד יודע היטב מה זה גיל ההתבגרות אני מציעה לחזור בנקודות על ההתפתחות הפיזית הצפויה, ואז להעביר את השיח לעולם הרגש והחוויה.
שיח מלב אל לב כולל שאלות מתעניינות ולא חוקרות וגם שיתופים כנים ולא מכבידים. שאלות כמו – אתה מכיר כבר ילד שצומחות לו שיערות בבית השחי? את חושבת שמישהי בכיתה כבר קיבלה מחזור? מאפשרות לילדים לדבר על עצמם באופן עקיף. מהן אפשר לצאת לשאלות על מה שזה מעורר בהם, להעלות כהצעה חששות שיכולים להיות בשלב הזה או התרגשות וסקרנות שיכולים לעלות. אם מתאים לך לשתף בעדינות בחוויות שלך כמתבגרת, זה יכול מאד לקרב ולהשרות תחושת בטחון על ילדיך. בסוף השיחה אמרי לה שחשוב לך שתמשיכו לשוחח על זה, והזמיני אותה לדבר איתך בחופשיות, אבל אל תסמכי רק על הילדים – תדאגי ליזום עוד שיחות כאלו במהלך ההתבגרות שלהם. השיחות האלו יתגמלו גם אותך בקרבה עמוקה אל ילדייך, ואולי אפילו בתיקון לחוויית ההתבגרות שלך.
