יעקב אבינו, גדל במשפחה בה לכל הורה היה ילד אחד אהוב ומועדף. על כן, משנעשה בעצמו הורה, העתיק את דפוסי ההתנהגות שראה בבית ילדותו ובחר ביוסף כבנו המועדף ורומם אותו על פני אחיו. בפרשת וישב, ניתן לראות כיצד יעקב האב, הנוהג ברכב המשפחתי, אינו מפספס שום בור או מהמורה הנקרים בדרכו ואינו עוצר ולו לרגע, כדי לבדוק את הנזקים הנגרמים לילדיו. הרי לא ניתן היה לפספס את רגשות הקנאה והשנאה שהלכו והתעצמו בלב ילדיו כלפי יוסף, ואף לא ניתן היה שלא לשמוע את המילים הקשות שהוטחו בין האחים. ולמרות זאת, יעקב בוחר לשתוק. למעט גערה רפה וחסרת משקל על חלומות שלא יתגשמו, הוא נאלם דום.
בניגוד גמור למערכת היחסים בין האחים ליוסף, הרי שבין יתר האחים הייתה קיימת מערכת יחסים קרובה. ראיה לכך ניתן למצוא בפרק ל"ז פסוק י"ב: "וַיֵּלְכוּ, אֶחָיו, לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אֲבִיהֶם, בִּשְׁכֶם". כל האחים הולכים יחדיו לרעות את הצאן, למעט אח אחד – יוסף. ראיה נוספת לקיומו של קשר חזק בין האחים מופיעה בפסוק הראשון הפותח את סיפור יהודה: "וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו" (ל"ח, א). מכאן למדים המפרשים שגם לאחר שבני יעקב הקימו משפחות משל עצמם, הם עדין נשארו יחידה מלוכדת וחלקו את מקום מושבם ופרנסתם.
בנסיבות אלו קשה להבין מדוע מבקש יעקב דווקא מיוסף ללכת ולראות בשלום אחיו. לשאלה זו קיימות תשובות שונות- החל מרצונו של יעקב להשכין שלום בין בניו וכלה בחוסר הרצון של יעקב להכיר במציאות המרה של יחסי אחים עכורים. אך בעוד שבקשתו של יעקב נשארת תמוהה, תשובתו של יוסף הינה נחרצת וחד משמעית: "וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי" (שם, יג). יוסף רוצה ללכת אל אחיו ולהיות איתם למרות הדחייה שהוא חווה. הוא מייחל לקרבה ומבטא ערגה זו כשפוגש אדם חסר שם בשדה ואומר לו: "את אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ" (לז, טז). על פניו, סיפור המפגש בין יוסף התועה בשדה לבין האיש המורה לו היכן אחיו נמצאים, אינו מהותי לתיאור הקשר של יוסף ואחיו. על דרך הפשט, סיפור המפגש מתאר את הקשיים שיוסף נאלץ לעבור על מנת למצוא אותם. אך קריאה זו מפספסת את הרובד הרגשי העמוק של הסיפור המוסתר היטב בפרטים הקטנים.
"וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר, מַה-תְּבַקֵּשׁ?" (לז, טו). לכאורה, שאלה פשוטה שואל האיש בשדה. והתשובה ניתנת בהתאם: "אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ; הַגִּידָה-נָּא לִי, אֵיפֹה הֵם רֹעִים" (לז, טז). אולם, השימוש במילה "מבקש" מעידה שהשאלה אינה מתייחסת רק לממד הפיזי של החיפוש, אלא גם לממד הרגשי. יוסף נשאל: מה ליבך רוצה? מה הוא מבקש? ועל השאלה הזאת יוסף עונה: את אחי אני מבקש. יוסף, האיש שחולם חלומות מגלומנים בהם אפילו אביו ואימו משתחווים לו, מצליח בפעם הראשונה בחייו להיחשף בפני אדם זר ולגלות לו את צפונות ליבו, את כמיהתו להיות חלק מאחיו.
קשר בין אחים הוא דבר בעל כוח ועצמה. לא בכדי, משתמשים במילה "אחי" לא רק על מנת לבטא קשר ביולוגי אלא גם קרבה וחברות. יתרה מכך, במילה "אח" מסתתרת גם המילה "אחה" שעל פי לשון חז"ל מבטאת חיבור מחדש של חלקי דבר שנקרע (איחוי).
יוסף, שגדל עם אחים שהיו קרובים זה לזה ראה את האיכויות של קשר זה, אך בשל החרגתו על ידי אביו, חלומותיו המגלומנים ואישיותו, הוא מעולם לא הצליח להיות חלק מהמארג הזה. רק לאחר שיוסף עובר תלאות וחווה קשיים הוא מוצא את הדרך להגשמת מאווי ליבו ומתאחד עם אחיו.
